באחרונה החליט ראש אמ"ן להפוך את מחלקת הבקרה של האגף לחטיבה, תוך הרחבת סמכויותיה שהוגבלו בעבר לתחומי המחקר וההערכה. למיזם המבורך אין מאה ימי חסד או זמן ללמוד ולגבש תפיסות. כבר עתה ניצב צורך לאתגר את המודיעין בפרט ואת הצבא בכלל בכל הנוגע לתפיסות יסוד, לדרכי פעולה וליעדים שמקודמים, ולערער על קונספציות שמתהוות - בדרגים המדיני והצבאי.
המאמץ המרכזי מתחייב ברצועת עזה - זירת הפעולה העיקרית שבה שקועה ישראל כרגע. מיום ליום מתחדד הפער שבין הסיסמאות ברוח "עוד כוח יניב ויתורים" ו"מתקרבים לקראת הניצחון המוחלט" לבין המציאות הקשה. על הרקע הזה, גם עולה השאלה הנוקבת לגבי התכלית העמוקה של המשך המערכה: ההנהגה בישראל מותירה עמימות בנושא, בעוד הציבור חייב לתבוע תשובות ברורות.
הפער הראשון נוגע למבצע בצפון הרצועה שממשיך לגבות קורבנות, הרבה אחרי שצה"ל הסב הרס מוחלט לאזור ופגע באופן קשה בתשתיות הטרור בו. בנקודה הזאת הכרחי להעלות שאלות ברוח "איפכא מסתברא": האם המבצע הרחב קירב את ישראל ליעדים האסטרטגיים של מיטוט חמאס והגמשת עמדות הארגון בנוגע לשחרור החטופים. התשובה, כך נראה, לשתי השאלות היא לא. זאת ועוד, כמו יתר שלבי המלחמה, המבצע משקף הצלחות צבאיות, אך נעדר מעטפת אסטרטגית, בפרט מענה לשאלה מה צפוי להתרחש באזור: ממשל צבאי, אזור חיץ ריק, ואולי שליטת חברות אמריקניות.
ובכלל, חיוני לשאול מהי מפת הדרכים של המבצע בצפון הרצועה והמלחמה בכלל: בהנחה שהמבצע הנוכחי יושלם, האם פונים לאזור אחר כדי לממש בו את אותה המערכה, והאם פנייה שכזאת מלווה בהערכה כי בתחנה העתידית יהיה סיכוי טוב יותר למוטט את חמאס ולשחרר את החטופים?
הפער השני המחייב ליבון נוגע לשיטת הפעולה של צה"ל מאז ראשית 2024 - פשיטות מתמשכות במקום הישארות בשטח. מיומה הראשון אותה השיטה גילמה בעיות חריפות, שבאו לידי ביטוי בצורך של צה"ל לחזור פעמים רבות לשטחים שאותם כבש, אולם עזב לאחר זמן קצר, ואשר בכולם חמאס חזר לשלוט. על הליקוי הצביעו כבר לפני שנה אנשי צבא אמריקנים בכירים, בהווה ובעבר, שטענו כי ישראל נוקטת צורת לחימה מוזרה שתתקשה להניב שינוי אסטרטגי במציאות.
לפי המדווח בשבוע שעבר, דרש שר הביטחון מצה"ל להכין תוכנית ל"הכרעת" חמאס במידה שהארגון לא יסכים לשחרר חטופים. זוהי הנקודה שבה חיוני ללבן מהי בדיוק "הכרעה" בהתמודדות עם ארגון כמו חמאס
הפער השלישי נוגע ליעדי המלחמה ומחייב שיח נוקב עם הדרג המדיני. לפי המדווח בשבוע שעבר, דרש שר הביטחון מצה"ל להכין תוכנית ל"הכרעת" חמאס במידה שהארגון לא יסכים לשחרר חטופים. זוהי הנקודה שבה חיוני ללבן מהי בדיוק "הכרעה" בהתמודדות עם ארגון כמו חמאס, שאיבד את רוב היכולות הצבאיות שהיו לו עד 7 באוקטובר. הכחדתו מעל פני האדמה לא תתאפשר, הגבלה משמעותית של נוכחות ישימה רק במידה שישראל תשתלט על כל הרצועה לאורך זמן (תרחיש שלא נראה כי הממשלה מעוניינת בו), והמרדף עד "החמאסניק האחרון" האוחז נשק אינו יעד ריאלי.
יש להיישיר מבט למראה: 15 חודשים לאחר תחילת המלחמה העזה ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חמאס שספג פגיעות קשות הוא עדיין הכוח הדומיננטי בעזה. אין גורם חיצוני או פנימי המסתמן כחלופה, אין מחאה ציבורית נגדו, והוא עצמו מפגין יכולות התאמה ושינוי צורה
בנקודה הזאת, יש להיישיר מבט למראה: 15 חודשים לאחר תחילת המלחמה העזה ביותר בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חמאס שספג פגיעות קשות הוא עדיין הכוח הדומיננטי בעזה. אין גורם חיצוני או פנימי המסתמן כחלופה, אין מחאה ציבורית נגדו, והוא עצמו מפגין יכולות התאמה ושינוי צורה בממדים השלטוני והצבאי שמאפשרים לו לשרוד ולהשפיע כמעט בכל נקודה ברצועה.
פער רביעי נוגע לגבי היום שאחרי, ובמיוחד רעיונות לגבי סדר חדש, שלא ברור עד כמה מתנהל סביבם שיח ביקורתי. במסגרת זאת, דווח באחרונה על רצון לקדם שת"פ עם חמולות מקומיות ברצועה מתוך שאיפה שיתפתחו כחלופה לחמאס, בעיקר בנוגע לחלוקת הסיוע ההומניטרי. גם כאן, הכרחי שתתקיים "איפכא מסתברא", תוך הישענות על לימוד לקחי עבר, בעיקר מצבים שישראל סברה שאיתרה "בני ברית" שהתבררו כהפכפכים ורצחניים כמו הפלנגות בלבנון. גם בעזה כדאי להעלות שאלות לגבי טבע החמולות (חלקן כנופיות פשע המזוהות עם רעיונות ג'יהאדיסטיים), ולתהות מהן ההשלכות של התבססות על מספר רב של כתובות שבטיות במקום כתובת מרכזית אחת.
טבילת האש של חטיבת הבקרה מחייבת כבר עתה טלטול של דפוסי החשיבה הדומיננטיים בנוגע לכלל הסוגיות שתוארו. בחלקן מדובר בהתייצבות נגד רעיונות הזוכים לתמיכה רחבה מצד מדינאים ואנשי צבא שבראו אותם ומבקשים להוכיח את הצלחתם, בדיוק כפי שאירע בתקדים ההסדרה שקרסה ב-7 באוקטובר.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.01.25
