הבה נעשה תרגיל בדמיון מודרך: נסו להחליף את שם השופט עמית בפרשה שנחשפה על-ידי נטעאל בנדל בשם שופט אחר שלא ממש אהוד בחוגים המתהדרים בהיותם לוחמי שחיתות. למשל, יוסף אלרון. האם גם אז פוליטיקאים שיוצאים בשצף קצף (ובצדק) נגד כל פוטנציאל שחיתות קטנטן היו טוענים ש"התגובה של השופט עמית מניחה את הדעת ומסבירה היטב את העניין"? והאם גם אז התנועה לאיכות השלטון הייתה מסתפקת במשלוח מכתב לנציג תלונות הציבור על שופטים (אף שהם יודעים שכיום אין נציב כלל) כשהם מציינים בסוף מכתבם ש"כב' מ"מ הנשיא סיפק תשובות ראויות", או שמא היו ממהרים לבג"ץ לבקש את עיכוב מינויו לנשיא עד לבירור החשדות? והאם בכירים בתקשורת שממהרים (ושוב, בצדק) למסגר כל אי-אמירת אמת מצד אנשי נתניהו כחלק מתרבות שקר וטיוח רקובה, היו גם אז ממהרים לקבוע ש"זה לא צריך למנוע את המינוי?" לא בטוח.
איני בטוח גם שבאותו תרגיל מדומיין מתנגדי עמית, שמאז החשיפה מהדהדים אותה בעוצמה וטוענים ש"שופטים צריכים לשמש דוגמה" ולכן אסור למנותו לנשיא, היו עושים זאת לו היה מדובר בשופט "משלהם". מוסרנותם הכפולה מביכה לא פחות משל קודמיהם. מי שטוען שראש הממשלה זכאי משום ש"לא ידע" על מעשי רעייתו הצמודה אליו לא יכול לטעון שעמית חייב היה לדעת ממעשי אחיו (ולהיפך). או שמא הם סבורים שבניגוד לשופטים, ראש ממשלה ושרים לא צריכים לשמש דוגמה. כבר קשה לדעת.
נחזור למציאות ולשופט עמית. אף שאני חולק מאוד על התנהלותו ופסיקותיו בשנים האחרונות, אני יכול להעיד שהוא אדם ישר ובעל יושרה. זה לא משנה. עסקינן בחשדות שחייבים לבדוק. ראשית, משום שגם אם נניח שמדובר במעשים קלי ערך (וכלל לא בטוח שזה המצב) הרי שכשמדובר בדמות כה בכירה כשופט עליון, לא עומדת לרשותו הגנת זוטי דברים. להיפך. הוא חייב להקפיד קלה כחמורה. מה שניתן לעצום עיניים לגביו כשמדובר באזרח "פשוט", אסור על מי שנמצא בלב חלון הראווה של שלטון החוק.
כפי שהיה מביש לקרוא את התובעת ליאת בן ארי חוזרת בחקירתה בעניין עבירת פיצול דירתה ללא היתר 32 פעמים על "אין לי מושג", משום ש"יש לי בן זוג והוא מעורה בפרטים. אני עסוקה. לא מודעת ולא יודעת", כך קשה לקבל את תגובת השופט שלא ידע דבר כי לפני שמונה שנים "נתן ייפוי כוח לאחיו לעסוק באופן בלעדי בנכסים". כיצד אותו אח לא שיתף בעניינים משפטיים שנוגעים לנכסם המשותף דווקא את אחיו המשפטן המומחה? מה עוד שזה מתנהל בבתי המשפט, והוא יודע שאחיו מכהן שם כשופט בכיר. זה לא שנכנס בטעות לאיזה פונדק דרכים שרק בדיעבד הבין את הקשר לאחיו. זאת ועוד, עמית הודה שהוא מכיר את ההליך הפלילי, אלא שבאחרון נטענו טענות שקשורות להליכים האזרחיים. אז איך מתיישבים הדברים? חשוב יותר, אי-הידיעה של השופט לא באמת רלוונטית לחובת הדיווח שמוטלת עליו כחלק מאכיפת כללי ניגוד העניינים של השופטים. מושכלות יסוד הן שכשיש הוראת חוק שמחייבת שופט לדווח על ההליכים לא ניתן לעשות ייפוי כוח שיפטור אותו מחובה חוקית זו.

המסקנות מהתרגיל המדומיין ומהמציאות הן שלוש: הצביעות והמוסרנות הכפולה מכרסמות בשוויון בפני החוק ויש למגרן בלי קשר לצד שממנו הן מגיחות; החשדות שנחשפו חייבים להיבדק במסרקות דקים ובשקיפות שלא תאפשר מתן שום הנחת פרסונל לשופט עמית; כל זה לא אמור למנוע את בחירתו לנשיא השבוע - משום שאם הוא עבר עבירות כלשהן אין זה משנה אם הוא נשיא או "רק" מ"מ. ובשביל להבין זאת לא צריך דמיון מודרך. סתם שכל ישר.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.01.25