מה כותבים ברגע כזה, היסטורי, לאומי וגם כל כך אישי? רגע אחד שבו עם שלם צופה בשלוש נשים גיבורות חוצות ים סוף ירוק של מחבלי חמאס בדרכן לחופש, בוכה אל מול דמויותיהן - בשר ודם ועל הרגליים - מפלסות דרכן בין חמושים בצמות קלועות וסוודר ורוד? מה אומרים כשנגמרות המילים?
כמה טוב שבאתן הביתה, דורון, רומי ואמילי. אתן לא מכירות אותנו, אבל אנחנו הרגשנו את חסרונכן כאילו הייתן אחיותינו, בנותינו, חברותינו. התאהבנו בחיוך שלכן, בניצוץ בעיניים, בתשוקה לחיים שהייתה חזקה מכל תמונה שטוחה על קרטון.
התאהבנו במשפחות שלכן. באימהות שלכן, שעטו על עצמן שריון של אהבה ויצאו להילחם על המובן מאליו - הזכות לחבק אתכן שוב. להתרגל אליכן שוב. חשבנו עליכן כשהשכבנו את הבנות שלנו לישון. כשיצאנו לראות פריחת נרקיסים. כשרקדנו בחתונה. זה הרגיש עקום ונורא, כי למרות שהחיים חזקים, לא שכחנו לרגע שקולכן זועק אלינו מהאדמה.
סליחה. סליחה שלקח לנו כל כך הרבה זמן. סליחה שחגגתן ימי הולדת באפלה. שלא נשמתן פריחת נרקיסים. שלא רקדתן. לא בחתונות ולא סתם במטבח עם הקפה של הבוקר. סליחה שאולי הרגשתן שכבר שכחנו. שהערכים שגדלתן עליהן פגו תוקף. שאין מדינה. סליחה על אובדן התמימות, על היכרות קרובה ובלתי נסבלת עם הרוע.
סליחה שחזרתן רק עכשיו. סליחה על מה שכבר אי-אפשר להחזיר.
סליחה. סליחה שלקח לנו כל כך הרבה זמן. סליחה שחגגתן ימי הולדת באפלה. שלא נשמתן פריחת נרקיסים. שלא רקדתן. לא בחתונות ולא סתם במטבח עם הקפה של הבוקר. סליחה שאולי הרגשתן שכבר שכחנו
תודה שהחזקתן מעמד. ששרדתן את התופת. לראות אתכן יוצאות על הרגליים גרם לציבור שלם לזקוף את קומתו. החזרתן לנו תקווה, ואמונה, וכוח להמשיך במאבק להשבת האחים והאחיות שעוד נותרו מאחור. אתן ומשפחותיכן והקהילה שממנה באתן - גיבורי וגיבורות ישראל.
אתן לא חייבות לנו כלום. לא חיוך, לא תמונה, לא ראיונות. אתן לא חייבות להודות - לא לראש הממשלה, לא לפוליטיקאים ולא לציבור הישראלי. אלה עשו את תפקידם ומילאו את חובתם (גם אם מאוחר), ואלה לחצו עליהם לעשות זאת מתוקף היותם אזרחים פטריוטים חפצי חיים ועתיד.
רתם איזקצילום: זהר שטריתכמה טוב שבאתן הביתה. זה לא אותו הבית, לעולם לא יהיה, אבל הוא בית טוב. מאז היום שבו הגיהינום פרץ את גדרות המדינה, פרצו לתודעה אנשים מופלאים. גברים, נשים, צעירות וזקנים. אזרחים ואזרחיות שאוהבים את המקום הזה ואת האנשים שבו אהבת נפש, ונלחמים כדי שיהיה לכן כאן עתיד בטוח. יותר מזה - עתיד מופלא. מגיע לכן לא פחות מזה. גם לנו.
אה. וסלחו לנו אם כשניתקל בכן יום אחד ברחוב, עוד חודש או עשור, נפרוץ בבכי. זה לא אתן, זה אנחנו.
