"הרבה בזכותם", זהרה כותרת הפתיחה של מהדורת חדשות מרכזית בטלוויזיה מתחת לתצלומי ראשי השב"כ, המוסד ומחלקת החטופים בצה"ל, כשהמגיש הדגיש את חלקם הרב בהשגת העסקה להשבת החטופים. "הכל בזכותו", קבע פרשן בערוץ אחר בנוגע לנשיא ארה"ב הנכנס דונלד טראמפ, ובת משפחה הודתה לפעילים בכיכר החטופים ש"רק בזכותכם אנחנו מחבקים היום את רומי, דורון ואמילי, ובזכותכם גם נחבק בקרוב את היתר".
הם לא טועים. לכל מי שנזכר יש חלק בהשבת אלה שהופקרו ב-7 באוקטובר וגססו מאז בגוף ובנפש במרתפי מפלצות האדם שאחזו ואוחזות בהם. אלא שיש מי שזכויותיהם בנושא זה גדולות פי כמה ולמען האמת נמצאות בכלל ברובד אחר: הלוחמים והלוחמות שלנו. סמ"ר יובל שהם ז"ל שנפל בעזה וצעק בכל מבנה שנכנס אליו במהלך לחימתו "הירש... הירש" שמא חברו הירש גולדברג-פולין, שנרצח על-ידי אותן מפלצות אדם לאחר מכן, ישמע וייתן סימן שיסייע לחלצו - לא היה חריג. כמותו עשו רבבות הלוחמים שחרפו נפשם וגופם כדי להשיב את אחיהם ואחיותיהם, במו ידיהם ובאמצעות מנוף לחץ שיצרה לחימתם העיקשת על האויב ועל בעלי האינטרסים שמשפיעים עליו.
גם 18 דונלד טראמפים, 90 ניצן אלונים ואלפי מיצגים בכיכר לא היו משיגים דבר בלי הלחץ המסיבי שהפעילו לוחמינו. כפי שאמר שלשום הרמטכ"ל למצלמות כשהוא מוקף בלוחמי הנח"ל בעזה: "לא היינו מגיעים להסכם בתנאים האלה אם חמאס לא היה במצב כל כך קשה"
גם 18 דונלד טראמפים, 90 ניצן אלונים ואלפי מיצגים בכיכר לא היו משיגים דבר בלי הלחץ המסיבי שהפעילו לוחמינו. כפי שאמר שלשום הרמטכ"ל למצלמות כשהוא מוקף בלוחמי הנח"ל בעזה: "לא היינו מגיעים להסכם בתנאים האלה אם חמאס לא היה במצב כל כך קשה". הוא נאלץ לומר זאת בעצמו משום שבשיח הציבורי הדברים נעלמו, אף שברור ומבלי לבטל את תרומת האחרים, שלא ניתן בכלל להשוותה לזו של אלה שהרגו ונהרגו ופצעו ונפצעו לטובת השגת שביב המידע השולי ביותר בנושא.
תחרות התרומות המבישה והמיותרת הזו לא הייתה נדרשת לולא ערלי לב העזו בימים האחרונים לטעון שאותם גיבורים עטורי תהילה הקריבו עצמם לחינם כי את אותה עסקה בדיוק ניתן היה להוציא לפועל קודם לכן, או שבכל מקרה היא קשורה רק לכניסת טראמפ לבית הלבן. השערות שלא באמת ניתן להוכיח ומטרת הפרחתן היא "להכניס" לראש הממשלה או לרמטכ"ל או למי שמאייש בתפיסתם את תפקיד דארת' ויידר, וכך לזרוע שוב רעל, פלגנות ושנאת אחים בינינו. העובדה שדבריהם אלה ננעצים כפגיון מורעל בלבבות המדממים גם כך של מאות משפחות שכולות, אלפי משפחות פצועות ורבבות לוחמים מותשים כנראה לא הטרידה אותם.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי משום כך חובה להדגיש: האנשים האמיצים האלה, החיים והמתים, לא לשווא מתו ולא לחינם נפצעו. החטופים שבו ושבים אלינו בראש ובראשונה בזכותם ובזכות משפחותיהם. זו רק זכות אחת מני רבות שאספו לחיקם אלה שזינקו למשימה ב-7 באוקטובר ומאז נותנים את כל שיש להם למען השבת אחיהם ואחיותיהם. ביום מרומם לב בו זה גם מצליח, ראוי במקום להשכיח את תרומתם, לפקוד את החלקות הצבאיות ואת מרכזי השיקום ואת בסיסי הכינוס, להצדיע לשוהים שם ולשאוב ממסירותם למימוש המטרה המשותפת של כולנו כוח וצידוק להמשיך הלאה יחד.
יחד כפי שהם פעלו. יחד עד שישובו כולם. כי בין הזכויות הרבות שאספו אלה שלהקרבתם האדירה לא היה גבול, נמצאת גם הזכות שאיש לא יעקור ממנה את משמעותה האמיתית. וזו לא רק זכותם. זו קודם לכל חובתנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.01.25
