מאוחר מדי ולאחר שלא נשאר עוד זמן רב ממילא לכהונתו, הודיע אתמול הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי על פרישתו מהתפקיד. מיד אחריו הודיע על פרישה גם אלוף פיקוד דרום, ירון פינקלמן. השניים, מסמלי המחדל של 7 באוקטובר, מבשרים ככל הנראה על בואן של פרישות נוספות בצמרת צה"ל ואולי במערכת הביטחון. על פי מקורות המעורים במתנהל בשב"כ, גם ראש השב"כ מבין כי ההיאחזות בקרנות המזבח אינה חיננית, בלשון המעטה, ושכבר ישנם מועמדים להחליפו בתפקיד.
על רקע ההתפטרות של השניים, הלוי ופינקלמן, החלו להישמע שוב וביתר שאת הקולות שלפיהם הגיע תורו של הדרג המדיני לפרוש מתפקידו. אפשר בהחלט להבין את מי שרוצים לראות את התפטרות מקבלי ההחלטות של 7 באוקטובר, אך ההקבלה בדבר הדרך שגויה: דרג צבאי הוא דרג ממונה על ידי מקבלי החלטות, והוא אמור להיות דרג מבצע, כשלמקבלי ההחלטות עומדת היכולת לפטרו בכל שלב. דרג מדיני, לעומת זאת, כמו כל נבחר ציבור, ממונה על ידי הציבור. זוהי אבחנה מובנת מאליה, אך חשוב לחזור עליה דווקא בתקופה זו, כשהמילה "דמוקרטיה" נזרקת לאוויר כלאחר יד.
כפי שהציבור בחר באנשים מסוימים, הציבור יכול בעזרת נציגיו בכנסת להביא להפלתם. אם בכנסת היו מספיק נציגי ציבור שהיו מביאים להצבעת אי-אמון, הדרג המדיני היה הולך לבחירות. זה לא המצב כרגע. האופוזיציה, עד כה, לא הצליחה להביא להפלת הממשלה, ונראה שאם כבר משהו כזה יקרה – הוא יהיה תוצר של החלטות בתוך הימין של סמוטריץ', בן גביר והחרדים. כל עוד הימין אינו מפרק את הממשלה והאופוזיציה לא מצליחה לעשות זאת, סביר להניח שהדרג המדיני לא יפרוש מרצונו. נתניהו עוד רוצה לטפל בגרעין האיראני, כ"ץ מעצב מחדש – ובצורה טובה – את מערכת הביטחון, ובבית הלבן יש נשיא שביום השבעתו ביטל את העיצומים כנגד מתיישבים ביהודה ושומרון.
חברי הממשלה בוודאי יודעים שיש להם אחריות, כל אחד ברמתו ותחומו (שר החקלאות אינו ראש ממשלה) – אך התנהלות הדרג הצבאי ב-7 באוקטובר מטילה את מרב האשמה והאחריות למחדל עליו, ולא עליהם. לא רק שהצבא לא היה ערוך והיה שקוע בקונספציה ארוכת שנים, הרי שכל העדויות מאותו לילה מצביעות על כך שבכירי הדרג הצבאי החליטו להדיר את הדרג המדיני באותו יום מקבלת ההחלטות – המשימה שלשמה הם נבחרו על ידי הציבור.
לא סתם רבים מהקוראים להתפטרות הממשלה היו מזוהים עם המחאה נגד הרפורמה
וכאן אנחנו חוזרים לנקודת השבר שקדמה לטבח ולקשר בין התודעה של אותם הימים להחלטות שהתקבלו באותו היום. לא סתם רבים מהקוראים להתפטרות הממשלה היו מזוהים עם המחאה נגד הרפורמה – אותם קולות שטענו שהצבא הוא שלהם, שהממשלה אינה לגיטימית ושאם יש ספק בנוגע לפקודה מסוימת צריך להקשיב לבית המשפט עליון – מבקשים עכשיו להטיל אשמה שוות ערך על הדרג הצבאי והמדיני.
ייתכן שמדובר בניסיון למרק את המצפון, אחרי שאמרו שהם הצבא והם הביטחון ובלעדיהם אין צבא – וב-7 באוקטובר באמת לא היה צבא. ואם הם פני הכשלון, אזי ברצונם לחלוק בו ועבור זה הממשלה כן לגיטימית. כעת ניתן לדמוקרטיה לעבוד בדרכה שלה. הממשלה אחראית למחדל, הדרג המדיני אחראי למחדל. אבל הם נבחרי הציבור והציבור הוא שיחליט - בבית המחוקק, או בקלפי.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.25
