התסריט.
לא, לא, אפשר להמר שזה ממש לא התסריט שנתניהו רצה. כל עוד הרצי הלוי היה על משמרתו, היה לידו את האשם המיידי. ההוא שגם ייתן עבודה וגם אפשר יהיה להטיל עליו רפש, קונספירציות, לשאול למה לא העיר אותו בלילה.
ולו הייתה הצדקה להישאר. כי אם הרמטכ"ל עוד פה, מפקד פיקוד דרום עוד כאן, מה רוצים מראש ממשלה מכהן? עכשיו הלחץ עובר אליו. בשרשרת האחריות ברור מי החוליה הבאה.
ולא רק זה; אם כבר היה הכרח שהרמטכ"ל ילך, מבחינת נתניהו עדיף היה שיפוטר. ככה, בקרב התודעתי על האחריות ל-7 באוקטובר, הוא היה צובע את הלוי בעוד גואש של אשמה.
1 צפייה בגלריה
 הרמטכ"ל הרצי הלוי במהלך המלחמה
 הרמטכ"ל הרצי הלוי במהלך המלחמה
הרמטכ"ל הרצי הלוי
(צילום: דובר צה"ל)
אבל עסקת החטופים יצרה דינמיקה שנתניהו לא צפה. הוא דחה את סוף המערכה מחשש לשלום כיסאו; ומחשש שיצטרך לתת תשובות. "עכשיו הזמן להתאחד", אמר בכל פעם שנשאל על אחריותו. עכשיו הזמן לתשובות.
אגרנט.
גם אם זה נראה כנקודה מטושטשת באופק, היום שאחרי כבר כאן. ואיתו, עוד לפני השיקום, יבואו ההתבוננות פנימה, חשבון הנפש.
אחרי שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה התחיל האפטר שלה. היה אמנם את אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה זמן קצר אחרי הפסקת האש, אבל לקרב האחריות לא היה תפוגת זמן
אחרי שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה התחיל האפטר שלה. היה אמנם את אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה זמן קצר אחרי הפסקת האש, אבל לקרב האחריות לא היה תפוגת זמן. גולדה מאיר ודוד אלעזר הלכו לעולמם בשנים שאחרי המלחמה. אבל המאבק בין ראש המוסד דאז, צבי זמיר, לבין ראש אמ"ן אז, אלי זעירא - שבמרכזו התרעה למלחמה שהתקבלה מהסוכן המצרי מרואן אשרף - נמשך לתוך העשור התשיעי לחייהם, וליווה כצל את העם הזה.
החקירה.
זה לא צפוי להיות שונה הפעם. אסון גדול כל כך אמנם דורש שדרה רחבה של אחראיים, אבל הלוי ונתניהו, גם אם האחרון עוד לא משלים עם זה, יצטרכו לפני כולם לתת תשובות.
ועדת אגרנט הוסמכה לחקור את הכנות צה"ל למלחמה, את המידע שהתקבל בימים שקדמו למלחמה, ואת פעולותיו עד לבלימת האויב.
כשתקום ועדה חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, והיא תקום, כי העם חזק מהפחדנים שבורחים מלתת לו תשובות, היא תצטרך לקבוע גזרות חקירה
כשתקום ועדה חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, והיא תקום, כי העם חזק מהפחדנים שבורחים מלתת לו תשובות, היא תצטרך לקבוע גזרות חקירה. אם ישאלו את נתניהו, לא מין הנמנע שיבחר לגדר את הבדיקה לכמה שעות שמיטיבות איתו בלילה של 6 באוקטובר.
אבל מרגע לרגע מצטברים פה עוד אירועים שאי-אפשר לעצום עיניים מולם; שמדינה מתוקנת וחפצת חיים חייבת לבדוק לעומק. לא רק על ממשק האזהרות שבין מערכת הביטחון לנתניהו לפני המלחמה, לא רק הלילה שלפני, אלא גם מהלך המלחמה כולה. סיפור המו"מ. החטופים. הפוליטיקה שזיהמה ומזהמת. אפילו התמונות שצפויות לנו בשבועות הבאים.
חמאה.
זה הולך להיות עכור. ובכל מקרה, אתמול שלב חדש החל. הרמטכ"ל יפשוט מדים, יתפנה לקרב הבא. זה כבר לא ייעשה מאחורי הקלעים. מה שאתמול שמענו זו ההזנקה.
למאבק האחריות הזה ולכל מי שקשור בו, החל מנתניהו ומטה, קואליציה או אופוזיציה, אסור שיהיה חלק ביום שאחרי
למאבק האחריות הזה ולכל מי שקשור בו, החל מנתניהו ומטה, קואליציה או אופוזיציה, אסור שיהיה חלק ביום שאחרי. בהנהגה החדשה שתקום.
כמו זעירא וזמיר, האנשים הקשורים במחדל הנוכחי עלולים לכלות את ימינו בוויכוחים על אשמה. המציאות שלנו צריכה להתקדם.
שיעשו את זה מביתם. העם שכאן ואתגריו זקוקים להתחלה חדשה. למנהיגים שידברו על מה שיהיה, לא מה שהיה. למנהיגים ולמפקדים חפים מחמאה על הראש וממחלוקות סביב האסון. אי-אפשר משהו אחר.
עסקת החטופים יצרה דינמיקה שנתניהו לא צפה. הוא דחה את סוף המערכה מחשש לשלום כיסאו; ומחשש שיצטרך לתת תשובות. "עכשיו הזמן להתאחד", אמר בכל פעם שנשאל על אחריותו. עכשיו הזמן לתשובות.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.01.25