אנחת הרווחה הלאומית לאחר שחרורן של שלוש החטופות הראשונות היא רגע נדיר בעוצמתו - לא רק משום שהמדינה כולה מתעוררת לאפשרות שסיוט החטופים, ארוך וקשה מכל שידענו, מתחיל להגיע אל סופו, אלא גם משום שעכשיו אפשר להסתכל על גלי החורבות שנשארו מאחורינו בשנתיים האחרונות.
עמוס עוז אמר פעם שהשפה מקדימה את האירועים. וכשכמה ימים לפני השלב הסופי במשא ומתן הנחה שר הביטחון כ"ץ להגיש לו תוכנית "להכרעה מוחלטת" של חמאס - במקום הדירקטיבה ל"ניצחון מוחלט" - הוא פגע, מבלי שידע כנראה, בלב הוויכוח הישן בין הכרעה לניצחון. שורשי הדיון אצל בן-גוריון, שדיבר תמיד על ניצחון בהגדירו את יעדי הצבא. אחרי ששת הימים איש לא דיבר על הכרעה. בר לב, גם לאחר יום כיפור, דיבר עדיין על ניצחון. אבל מתישהו לאורך השנים התקבע לצידו של יעד הניצחון גם "משולש הביטחון", שהוצג כמצולע במצגות של צה"ל - "הרתעה, התרעה, הכרעה". נבירה קפדנית של חוקרים בתיאוריה הצבאית המערבית, מקלאוזביץ וצפונה, לא מצאה שום מילה מקבילה להכרעה. המונח הוא פיתוח ישראלי מקורי. תוצר של "קללת שמות הפעולה" כפי שרוביק רוזנטל כינה זאת. במסמך אסטרטגיית צה"ל 2018 הוסף למשולש עמוד תווך רביעי: "הרתעה, התרעה, התגוננות, הכרעה". לא עזרה התעקשות של רמטכ"לים ממופז ועד כוכבי, עם "סדנת הניצחון" שלו - את אחיזתה העיקשת של ההכרעה אי-אפשר היה לשרש.
לב הדילמה כאן הוא שאלת התיחום בין מטרת המהלך הצבאי במלחמה לאקט המדיני שאמור לקבע את הישגיו. בפרקטיקה היה ונשאר הקושי להגדיר את שני המושגים במילון המונחים הצבאיים. "שלילת יכולותיו ורצונו של היריב להמשיך להילחם", הייתה לדוגמה אחת הווריאציות להגדרת הכרעה. אבל איך שוללים רצון? כל נוסח שהוצע השאיר אגף חשוף. וכך, בניגוד בולט למקרים אחרים, העניין נשאר בצבא כדיון לא פתור שנפתח מחדש כל פעם.
לעצמאותה של השפה הצבאית יש דוגמאות ברורות יותר, למשל המונח "חתירה למגע", שנכנס לשימוש במקום "הסתערות". ההסתערות הייתה תמצית קרב התנועה של צה"ל עד מלחמת לבנון השנייה פחות או יותר. היום, בלחימה המשולבת מודיעין ברשת, והחימוש המונחה - היא יותר גיחה מאובטחת למגע פיזי. ברוב המקרים היא אקט משלים של הפעולה, ולא עיקר המהלך. השפה הצבאית הגיבה לשינוי הזה במציאות הלחימה, גם אם קשה מאוד להצביע איך זה קורה - לשפה יש בתי גידול ניסתרים משל עצמה. כך או כך, "חתירה למגע" אכן נשמע כאן כמונח מדויק יותר. אבל "הכרעה מוחלטת", במקום "ניצחון מוחלט"? על איזה שינוי זה מגיב?
ובכן - זה מגיב על המציאות הישראלית אחרי שנה ורבע של מלחמה. ההבדל בין ההישג הצבאי לניצחון המדיני נעשה ברור היום לעין כל, והצורך להבחין בין הכרעה לניצחון נעשה מובהק מאי פעם. הכרעה היא מושג צבאי. ניצחון הוא המכלול המדיני שהיא אמורה להביא. הצבא, משימתו להביא להכרעה צבאית, לא לניצחון מדיני. זה תפקידם של המדינאים.
צילום: מיכאל קרמרבמלחמה הזו, אין אלו מילים נרדפות יותר. צה"ל הכריע את חיזבאללה, אבל חיזבאללה עדיין קיים. צה"ל הכריע צבאית את חמאס אבל גם הוא קיים עדיין. הזעזוע הטקטוני במזרח התיכון יצר אכן מצב חדש, אבל מאותם חומרים ישנים. ציר הרשע רק החליף פנים, לא מטרות. וכשהדרג המדיני מחליף ניצחון בהכרעה, הוא חושף, בבלי דעת, את חוסר יכולתו להביא את המכלול המדיני הנדרש לניצחון. ומכין את הקרקע להאשים בכך את הצבא.
העסקה הנוכחית הייתה על השולחן במאי בשנה שעברה, ולא הצבא הכשיל זאת. היום אכן התנאים שונים. סינוואר ונסראללה הלכו לעולמם. אבל רק מדינאות נחרצת, מבחוץ, היא שהביאה הסכם עכשיו. ולא מירושלים. שם אין מדינאים.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל.
