קרוב לוודאי שהעמדה ביחס לחוק הגיוס, או אם לדייק, לחוק ההשתמטות, תהיה זו שתקבע מי יהיה הרמטכ"ל הבא. אם כי קשה להניח ששר הביטחון כ"ץ, שמונה לתפקידו על תקן "לך תביא", יוכל להמציא יש מאין. בשורה הראשונה על קו המרוץ, ירצה או לא, יעמדו האלופים זמיר וברעם, השניים שעליהם מדברים כבר שבועות ארוכים. בשורה השנייה אולי יימצאו שניים נוספים, גורדין או ידעי, ומאחור, מי שהוזכר בחצי פה, גם גרופמן, עד לא מזמן תא"ל, עם רקורד לא מספק בעליל. רק שמי שמינה את כ"ץ, יכול למנות גם אותו. כישורים וניסיון הם לא הסיפור פה.
ובכך תסתיים כהונתו של הרמטכ"ל המתפטר הרצי הלוי, שאחרי ים המילים שנכתב עליו, אין מה להוסיף, אולי רק להזכיר שוב את הקמפיין הנבזי שניהל נגדו כ"ץ. כ"ץ, אגב, טוב בקמפיינים. בהיותו שר התחבורה התעמת בעניין מסוים עם מי שהיה אז מפקד חיל האוויר. בתום אחד הדיונים הוא ניגש למפקד. תשמע, אמר לו, אם תתעקש איתי אני אצא עליך בקמפיין. אני מכיר קמפיינים נגד אויב, ענה לו מח"א, לא ידעתי ששרים מנהלים קמפיין גם נגד מפקדים בצה"ל. ובכן, מתברר שכן, אבל זה כבר חלב שנשפך.
קרוב לוודאי שהעמדה ביחס לחוק הגיוס, או אם לדייק, לחוק ההשתמטות, תהיה זו שתקבע מי יהיה הרמטכ"ל הבא. אם כי קשה להניח ששר הביטחון כ"ץ, שמונה לתפקידו על תקן "לך תביא", יוכל להמציא יש מאין
כך, או כך, בעניינו של הנבחר הבא ראוי לומר שני דברים.
הראשון, שמי שמחפש מהפך לא ימצא אותו בקומה ה-14 בקריה. כל המועמדים לתפקיד גדלו בצה"ל. עברו את המסננות של הצבא ונאפו, בלשון ציורית, באותו תנור. זה לא אומר שאין הבדלים, ובטח לא אומר שהאנשים שם אינם מוכשרים מספיק כדי להוביל שינויים דרמטיים, כמו שזה אומר שמי שצריך לעשות את המהפך יושב בירושלים. מה עוד, שנכון להיום יושבים שם אנשים שמהפך הוא לא השם השני שלהם אלא אם מדובר במניפולציות שינקו אותם מאחריות ויבטיחו את שרידותם. מה שממקד את הדברים בשאלה שעלתה בשורה הראשונה – חוק ההשתמטות.
ישראל כ"ץ הובא למשרד הביטחון כדי להחליק את חוק ההשתמטות בגרונם של המתנגדים. להעמיק ולבטן את הטענה שהצבא ממילא לא רוצה את כל עשרות אלפי החרדים החייבים בגיוס, ואם הוא רוצה, הוא לא יוכל לקלוט אותם, ואם יוכל לקלוט אותם זה ייקח לפחות עשור, ועד אז אלוהים גדול והוא כבר יעזור להמציא את השטיק-טריק הבא.
ואז בר כליפא קילקל
רק שמי שקילקל לו את התיאוריה היה אלוף דדו בר כליפא, ראש אכ"א שנכנס לתפקידו בנובמבר האחרון. בר כליפא, באומץ רב יש לומר, העמיד דברים על דיוקם, גם אם הבהיר שבסופו של דבר ההחלטה תיפול בירושלים. אלפי הפצועים ומעל 800 ההרוגים, אמר בר כליפא בהופעה ראשונה שלו בוועדת חוץ וביטחון שדנה בנושא, מקשים על הצבא לעמוד במשימותיו, מפילים נטל כבד ושוחקים את הסדירים ואת אנשי המילואים. הצבא, על פיו, זקוק ל-10,000 מגויסים, כ-7,000 לוחמים. הוא המשיך להציג את הדברים גם כששר הביטחון נכנס לפתע לוועדה והתיישב לצידו. "אין לי שום כוונה", אמר שם, "לשנות בפרופיל את העמדה של צה"ל".
בר כליפא הבהיר שהוא חושב ש"כל מתווה גיוס צריך לכלול סנקציות אישיות ולא רק כלכליות, סנקציות אפקטיביות ברמת הפרט". וכן, שהצבא יהיה ערוך להתמודד עם המספרים האלו ב-2026. במילים אחרות, אין שום צורך לחכות ל-2032, המועד המופיע במתווה כ"ץ.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטהחוק, אם לסכם עד כאן, הוא אירוע חברתי, הבסיס שעליו נשענת חובת הגיוס, אבל הוא גם אירוע צבאי, וההחלטה בעניין תתקבל בירושלים. ואם הממשלה רוצה לייצר אופק חדש, לפתוח דף חדש, להוביל מהלך חדש, לברוא מציאות חדשה מהניילון - זה לא תלוי ברב-אלוף הבא. זה תלוי בה. וכל זה עוד לפני שנאמרה כאן מילה וחצי מילה על המלחמה שעדיין לא הסתיימה.
