הימים האחרונים כה מתוחים, מערבולת רגשות אינסופית. רבים מהחטופים הם בני הקהילה שלי - קהילת ניר עוז המרוסקת שרבע ממנה נרצחו או נחטפו באותו יום, ש-29 מבניה ובנותיה עדיין בגיהינום. חלקם צפויים לשוב וחלקם עלולים להישאר מאחור, אם חלילה יצליחו המטרפדים במזימתם.
אני מלא שמחה על השבות הגיבורות, ומלא ציפייה לאלו הצפויים לשוב. אני גם מלא בכעס על אלו שזה מאוחר מדי בשבילם - לפחות 30 חטופות וחטופים שנחטפו חיים ונרצחו ונהרגו באשמת ממשלת הדמים. למודי ניסיון מנובמבר 2023, אנחנו לא מרשים לעצמנו לשקוע באופוריה, על רקע יציאת העסקה לפועל. אנחנו יודעים שבכל רגע, אנחנו רחוקים פעימה אחת מסיכול השבתם של 64 החטופים הנוספים.
מחרחרי המלחמה, שמעדיפים לשלוח את חיילינו לעזה במקום להשיב את יקירינו משם, מנסים להשתמש בביטוי "מחיר העסקה" כדי להפוך הכל למספרים מרוחקים מרגש. כבן למשפחת חטופים, ששילם את המחיר הכבד ביותר שאפשר לשלם – בחיי אמי שנרצחה בשבי חמאס ואבי שנרצח ב-7 באוקטובר ‑ ברור לי שחייבים לעשות הכל כדי להשיב את כולם עד האחרון. אין מחיר לחיי אדם וגם לא לקבורה ראויה.
כמשפחה שכולה ומפונה מהעוטף, אני גם חושש וכואב. לא קל להאמין אחרי מחדל שכזה שנוכל להגן על עצמנו. שנים התרגלנו להתניה ששחרור מחבלים שווה לטרור, חטיפות ורצח. התרגלנו לכך שהמשוואה אוטומטית. אין לי ספק בכך שהמחבלים ישובו לטרור וינסו לפגע בנו. אך ההתניה משכיחה את הנעלם החשוב ביותר במשוואה - האחריות והמסוגלות שלנו כמדינה חזקה וריבונית להשפיע על המציאות. אחרי 7 באוקטובר, אנו מתקשים לדמיין כיצד המציאות תוכל להיראות אחרת - אנחנו כמעט לא מסוגלים לדמיין את מדינת ישראל מתנהגת אחרת.
הדרך לשיקום ולתקומה עוברת בראש ובראשונה ביכולת התבוננות פנימית עמוקה וכנה. בתעוזה לקחת אחריות, באומץ לתקן. ברגע שנסתכל עמוק פנימה נבין שהאירועים לא קרו כי חמאס הם מחבלים אכזריים ומזעזעים, והם אכן כאלו, אלא כי אנחנו לא מימשנו את אחריותנו ופעלנו כמו שהיינו יכולים וצריכים. כשנבין זאת, נוכל לדמיין מציאות ביטחונית אחרת, מציאות שבה גם אם נשחרר את כל האסירים נצליח להגן. להגן מתוך קדושת החיים, מתוך הערבות ההדדית, מתוך המוכנות הבלתי מתפשרת להיאבק על כל אדם ואדם.
אנחנו לא נצליח לדמיין שינוי ללא השבת כל החטופים החיים והחללים, ללא הפסקת המלחמה הארורה שגבתה יותר מדי חיים של חיילים גיבורים, וללא ועדת חקירה ממלכתית - תעודת הביטוח לעתיד. בזכותן נעז לדמיין ונתחיל לפעול ולעצב חברה ערכית, חזקה ובטוחה יותר. ורק אז, הפצע העמוק יפסיק לדמם ונוכל להשתקם. והחברה שנבנה כאן תהיה שווה יותר מאלפי מחבלים בכלא, ועוצמתית יותר מאלף מוצבים בתוך הרצועה.
המחיר הכבד באמת יגיע אם לא נשיב את כולם. הפציעה המוסרית שנחווה תהיה קשה מנשוא. החוסן הלאומי יתמוטט ללא המחויבות הבלתי מתפשרת של המדינה לאזרחיה וחייליה. אם ממשלת הדמים תעז לטרפד שוב את המשך העסקה, מדינת ישראל תאבד את זכות קיומה ולא תשתקם לעולם.
אין מחיר לחיי אדם ולא לכבוד האחרון לאלו שמאוחר מדי להצילם.
גל גורן הוא בן קיבוץ ניר עוז, בנם של אבנר ז"ל שנרצח בניר עוז ומיה שנרצחה, נחטפה והושבה לקבורה בסוף יולי. גל הוא גם סטודנט לעבודה סוציאלית.
פורסם לראשונה: 00:06, 23.01.25
