לבושות מדים מגוהצים, הובלו ארבע התצפיתניות לבמה בלב עזה, מוקפות במחבלים ופעילי חמאס. מאחוריהן שלט ענק ועליו כתוב: "הציונות לא תנצח". הפסטיבל המחליא הזה נועד לשדר מסר לעולם: חמאס ניצח. הוא גם נועד להעביר מסר אלינו: אתם הפסדתם כי לרעיון שמכונן אתכם אין עתיד. אבל החמאסניקים כנראה לא מכירים את הישראלים מספיק טוב. במה שהם ראו טקס של השפלה וטרור פסיכולוגי, אנחנו בבית ראינו דבר אחד בלבד: החיילות היקרות שלנו שבות סוף-סוף הביתה, על הרגליים. הן המנצחות הגדולות. התפאורה לא משנה דבר. הן עצמן אמרו באומץ לב על מופע האימים: "הראינו להם. זה לא הזיז לנו. אנחנו יותר חזקות מזה".
הציונות, מילה שהפכה לאות מתה בישראליות בעשור האחרון, זוכה לקאמבק במלחמה. מבקריה של ישראל לצד אויביה הגדולים מציגים אותה כתנועה קולוניאליסטית אכזרית, אבל אנחנו גילינו מחדש את ערכה האדיר
אבל אל לנו לזלזל באויבינו. לא סתם הם בחרו בסיסמה הזו – הציונות לא תנצח. מבחינתם הבעיה היא לא הכיבוש, ולא צה"ל ואפילו לא מדינת ישראל. הבעיה שלהם היא הרעיון הציוני. הרעיון שלפיו יהיה בית לעם היהודי בארץ ישראל. הציונות, מילה שהפכה לאות מתה בישראליות בעשור האחרון, זוכה לקאמבק במלחמה. מבקריה של ישראל לצד אויביה הגדולים מציגים אותה כתנועה קולוניאליסטית אכזרית, אבל אנחנו גילינו מחדש את ערכה האדיר. הציונות שמבקשת יוזמה וחלוציות על פני המתנה ופסיביות, הציונות שרואה ערך עליון בחיזוק יישובי הספר והגבולות, הציונות שמבקשת לקבוע את עתידה במו ידיה ולא להסתמך על הנס, הציונות שמחויבת לבניה ובנותיה בכל מקום שהם.
רעיונות לאומיים יכולים בקלות רבה מדי להפוך ללאומנות ולגזענות, ובקלות אחרת להיות מבוטלים תחת אוטופיות שמבקשות לבטל גבולות ומדינות. מדינת ישראל, באופן עקבי, דחקה את האינטרס הציוני בקבלת ההחלטות שלה כבר שנים רבות. היא העדיפה לתגמל את השבטיות והמגזריות על פני דרך מלך ישראלית שתהיה רלוונטית לכלל אזרחי ישראל. העץ הנדיב שטופח שבעה עשורים נאכל מבפנים, פריו יבש, שורשיו נחלשו. ב-7 באוקטובר ישראל התגלתה בחולשתה ובקלונה, אבל החברה הישראלית גם גילתה את הכוחות האדירים הטמונים בה. כוחות שביכולתם לשקם את החלום הציוני, ולהפוך אותו למציאות. מציאות מיטיבה.
לירי, קרינה, נעמה ודניאלה שבו הביתה אחרי סיוט ממושך בשבי. הן הופקרו יחד עם חברותיהן התצפיתניות שנרצחו בפיג'מות, הן זכו להתעלמות אחרי שלא הקשיבו לאזהרותיהן, ועכשיו הן פה. פה להזכיר את המחדל, את מי שעוד שם - ממתינים לשחרור, וגם מזכירות לנו בעוז רוחן את החובה העליונה לשנות את מערכת ההפעלה הישראלית. הציונות יכולה להיוולד מחדש. זה תלוי בנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.01.25
