לילי ג'יקוב, צעירה שהייתה אסירה באושוויץ, השתחררה במחנה אחר, ותוך כדי חיפוש אחר שמיכה נגד הקור העז מצאה במגירה אלבום תמונות. כשפתחה אותו, נדהמה לראות בו את רב הקהילה שלה ועימו קרובים ומכרים, ואז - את משפחתה ואת עצמה. והיא היחידה מכולם שניצלה. 200 צילומים שעשו שני אנשי אס-אס באושוויץ, עם כתוביות מתחתיהם, מראים בפרוטרוט את הגעתו של משלוח יהודים מהונגריה ואת כל המסלול שעברו, למן הירידה מן הרכבת, הסלקציה, הבחירה של מעטים לעבודת כפייה, שוד הרכוש שהביאו עימם המגיעים, ועד הדרך לתאי הגז. ג'יקוב שמרה את האלבום, שככל הנראה נעשו רק עותקים ספורים ממנו, וזה היחיד שנמצא. הוא שימש כעדות במשפט אושוויץ השני שהחל ב-1963, בפרנקפורט, וב-1980 נמסר ליד ושם למשמרת.
השבוע, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, בטקס מכובד שאורגן על-ידי שגרירות ישראל בווינה יחד עם מוסדות האו"ם, הושקה תערוכה ובה מבחר מצילומי האלבום. לתערוכה, שנשלחה על-ידי יד ושם והוצגה באולם הכנסים המרשים, שתי פנים: מאחורי כל צילום מן האלבום הוצמד צילום מחייה של משפחה יהודית ענפה, חמה, חוגגת טקסים וימי מועד, עובדת ויוצרת - החיים שלפני מזה, והכורת שעלה עליהם מזה. השילוב, הממחיש את האובדן הגדול, עורר עניין והתרגשות. שגריר ישראל באוסטריה דוד רוט, בנו של ניצול, פתח בציטוט משירה של זלדה "לכל איש יש שם", וקרא רשימה מצמררת של בני משפחתו הרבים שנרצחו.
הייתה לי הזכות להשיק את התערוכה ולומר לשגרירים הרבים ולכל הנוכחים שנאספו כדי לציין 80 שנה לשחרור מחנה ההשמדה על-ידי הצבא האדום, שהתערוכה אכן מראה יהודים בלבד. אבל עם השנים הפכה אושוויץ למקום ולסמל בעל משמעות בינלאומית: נוסף על כמיליון ו-100 אלף יהודים נרצחו בו כרבע מיליון בני לאומים אחרים ומאות אלפים אחרים הועבדו בפרך, הגז נוסה קודם כל על שבויי מלחמה סובייטים, והניסויים הכאילו-רפואיים והניסיון למצוא שיטת עיקור המונית נועדו להשיג שליטה דמוגרפית באירופה כולה. כך שהטקס אינו רק בעל משמעות יהודית ואינו בגדר מחווה לעם היהודי ולאסונו: אושוויץ ומה שאירע בה נוגעים לכל אומה.
האנטישמיות הגוברת היום בכל צורותיה, מאלימות לעלבונות, מהרחוב ועד הרשת, גם היא אינה רק בעיה יהודית. היא סכנה לכל חברה, כי היא פוגעת בסדר הציבורי, בערכים, בתדמית וברכוש. האנטישמיות היא מבחן לחברה הסובבת, מעין נייר לקמוס, והכישלון במבחן זה משקף את בעיותיהם של החברה, המדינה והמוסדות הבינלאומיים, ואת חוסר יכולתם למנוע את ההתנפלות על מיעוט תורם ושומר חוק. אירועי 7 באוקטובר, עלייתה של אנטישמיות אלימה ואירועים נוספים בעולם בכלל ובמזרח-התיכון בפרט הביאו לדיון מחודש באפשרות של מלחמה עולמית, ובאירועי מלחמת העולם השנייה. 60 מיליון נפש קיפחו את חייהם במלחמה נוראה שנמשכה כשש שנים, ועוד עשרות מיליונים נותרו פצועים ונכים. בליבו של המעגל הגדול של המלחמה עמד המשטר הנאצי שגרם לה, בליבו של המשטר עמדה אידיאולוגיית הגזע חסרת הבסיס, ובליבה - האנטישמיות האובססיבית, שהפכה כך לגורם מרכזי בפרוץ המלחמה. ושוב - הדיון הוא כלל אנושי, ואינו משקף בעיה יהודית בלבד.
יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוכרז על-ידי האו"ם לפני 20 שנה, ובשנים הארונות מציינים אותו - גם תוך התייחסות לשלל הבעיות של ימינו - בעשרות ארצות בכל שנה
זה היה המקום לומר שיש גם פעילות חשובה לתיקון המצב: לפני כמה ימים הכריז האו"ם על תוכנית פעולה למעקב אחרי אנטישמיות ולפיתוחה של שיטת תגובה רחבה, בינלאומית, תוכנית שבראשה יעמוד שגריר ספרד בישראל לשעבר מיגל מורטינוס. ולא זו בלבד: יום הזיכרון הבינלאומי לשואה הוכרז על-ידי האו"ם לפני 20 שנה, ובשנים הארונות מציינים אותו - גם תוך התייחסות לשלל הבעיות של ימינו - בעשרות ארצות בכל שנה. היום הזה הוא אזהרה, תמרור אדום, לכל אדם ולכל ארץ הדואגים לעתידה של האנושות.
פרופ' דינה פורת, אוניברסיטת תל-אביב ויד ושם
פורסם לראשונה: 00:00, 30.01.25