בתקופה הכי מעוררת חרדה לכל מגזר המשרתים, מארגנים לעצמם הח"כים החרדים חוק שיספק להם לילות שקטים וימים נטולי דאגה. למה בעצם חברי כנסת חרדים לא מנועים מלהשתתף בהצבעה על חוק ההשתמטות? סליחה, הקומבינה הכל כך אגואיסטית ופרסונלית הזאת - זה לא נחשב לניגוד עניינים?
חבר הכנסת יוסי טייב מש"ס, שבעצמו שירת בצה"ל, דייק שלשום בריאיון רדיו את ניגוד העניינים החרדי בצורה חדה: טייב סיפר על הבן שלו שקיבל צו גיוס, שאליו אין לו כל כוונה להתייצב. ומה יקרה אם ייעצר אדון טייב הצעיר? "הוא ילמד תורה מתוך כותלי הכלא", אמר האב שהוא לא פחות מיו"ר ועדת החינוך של כנסת ישראל.
כן, זאת רמת החינוך בקואליציית ההשתמטות: אנחנו נלך בשביל בני משפחת טייב אל התופת, הם ידבקו בסירובם להשתתף במאמץ הלאומי הקיומי, ומקסימום ימשיכו להשתמט מתוך הכלא.
אין דרך אלגנטית לומר את זה: המגזר החרדי הוא ערל לב נוכח כל מה שעובר עלינו ב-15 החודשים האחרונים. החרדים הרי חיים איתנו בצמוד. למרות איסורי הרבנים, רבים מאוד מהם, ובוודאי שכל מעצבי דעת הקהל אצלם, נמצאים ברשתות ורואים היטב את השיח ואת החוויה הכה ישראלית בתקופה הזאת.
הפוליטיקאים החרדים, וצוותי העוזרים שמקיפים אותם, חשופים לכל דבר שקורה לנו - אני מכיר אותם אישית ויודע את זה בוודאות מוחלטת. גם את הטקסט הזה יקראו כולם. הם לא באמת מנותקים מהחוויה המטלטלת של להיות ישראלי ציוני בתקופה הזאת.
אז מה בדיוק קורה להם? הם לא רואים אותנו חיים בפחד מתמיד? הרי אנחנו שוקלים האם ללכת לישון עם טלפון מושתק או רועש - שתי אופציות רעות ומעוררות חרדה. אנחנו הרי עושים חישובים של איך האסטרטגיה הלאומית פוגשת את האינטרס הכי קטן ואישי שלנו: האם הפסקת אש בחזית כלשהי טובה לנו נוכח הילד, האח או האחיין שנמצאים שם? או שבעצם עכשיו ישלחו את היחידה שלו לחזית אחרת, שבה הסיכוי להיפגע גבוה יותר?
הם רואים אותנו משלמים מחירים, מגיעים לכדי קריסה, חיים בפחד מתמיד, מתקשים לתפקד, ולצערנו האינסופי - קוברים עוד ועוד מיקירינו. אי-אפשר לייפות את זה: הם אדישים לכל זה
הם רואים אותנו משלמים מחירים, מגיעים לכדי קריסה, חיים בפחד מתמיד, מתקשים לתפקד, ולצערנו האינסופי - קוברים עוד ועוד מיקירינו. אי-אפשר לייפות את זה: הם אדישים לכל זה. הם לא מכאן, וכל האירוע הקיומי הזה כלל לא נוגע להם.
ועכשיו, עם ההתקרבות של הצגת חוק הגיוס אנחנו מגיעים לרגע מכונן בישראליות: הרי כל בר דעת, כל בר לבב, חייב להשתנות לאור מה שעובר עלינו ב-15 החודשים האחרונים. זה סוג של מבחן: מי שהמלחמה לא דפקה אותו איכשהו, כאילו לא שייך לכאן.
האירוע הכי משמעותי שאירע בימי חיינו, הטבח הקשה ביותר ביהודים מאז השואה, החרדה, ההתעוררות, השבירה של כל כך הרבה תפיסות ומוסכמות - מי שעבר את כל אלה ונשאר בדיוק כפי שהיה, מי שליבו גס בשלל האירועים - הוא בוודאי לא ראוי להנהגה במדינת ישראל. מבחינתי יש שאלה אם הוא בכלל שייך לעם הזה ולארץ הזאת, אבל ערלות לב היא לא עילה לשלילת אזרחות.
חשוב לחדד, החרדים הם אחינו לכל דבר. שלא נתבלבל: הם בבחינת תינוק שנשבה, בן משפחה שלקה במחלת אגואיזם קיצונית, אח מפונק שרואה אותך בצרה ולא נוקף אצבע
חשוב לחדד, החרדים הם אחינו לכל דבר. שלא נתבלבל: הם בבחינת תינוק שנשבה, בן משפחה שלקה במחלת אגואיזם קיצונית, אח מפונק שרואה אותך בצרה ולא נוקף אצבע – כל אלה מרתיחים עד דמעות, אבל הם עדיין אחים. מאחים כאלה לא מתנתקים, אבל בשבילנו - ולא פחות מזה - בשבילם, חייבים להעביר אותם תהליך עמוק של ניתוק מהרגלים רעים.
כשלפני עשור היו מחאות על מתווה הגז, שלושה ח"כים, בהם שר האוצר כחלון, לא הצביעו עליו בגלל ניגוד עניינים. גם ראש הממשלה נתניהו שעומד לדין, מנוע מעיסוק בשורה של נושאים שנוגעים אפילו בעקיפי עקיפין למערכת המשפט. האם חיי ילדינו חשובים פחות מהגז, או ממערכת המשפט? למה לעזאזל חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה כשירים להצביע בעד חוק שבו הם פוטרים את הילדים שלהם, את האחיינים, השכנים והבנים של החברים שלהם, מלסכן את עצמם במלחמה שאליה הם שולחים אותנו? האם אין להם נגיעה אישית בדבר? אין להם ניגוד עניינים?
פורסם לראשונה: 00:00, 30.01.25
