אתמול נרצח רופא ילדים בכפר יאסיף על ידי ארגון פשע. אני חוזרת שוב: רופא ילדים נרצח על ידי ארגון פשע. בינואר האחרון נרצחו יותר מפי שלושה אזרחים ערבים מאשר בינואר 2020, ופי שניים מאשר בינואר 2024. מתחילת השנה – שהתחילה ממש לא מזמן — נרצחו 28 אזרחים ערבים, שלשום היה ביניהם גם נער בן 14. לא, זה לא אובדן שליטה. שלא תהיה לכם טעות. שהערבים יהרגו זה את זה, זו בדיוק התוכנית.
אחוז פענוח תיקי הרצח בחברה הערבית עומד על 15% בלבד, כלומר 85% מהתיקים נותרים פתוחים, ללא מענה למשפחות השכולות, וללא צדק. הנתון הזה הוא אור ירוק לארגוני הפשיעה: תמשיכו לירות, לסחוט וסעו לשלום. על פי דוח חדש שהכנו במטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות, יש השנה הסלמה ברורה בפעילותם של ארגוני הפשיעה – ירי לאור יום, אמל"ח משוכלל, ירי בילדים. למה בעצם שלא תהיה הסלמה כזו אם איש אינו עוצר אותם? המציאות הנוכחית היא כתב אישום חריף כלפי המערכת כולה: הממשלה, המשטרה והפרקליטות.
ואם לא די בכך, בזמן שהחברה הערבית מדממת, המפכ"ל ושלושה מפקדי מחוזות נמצאים בחו"ל, בעוד שהשר הזמני האחראי על ביטחון הפנים נותר כאן, אך נעדר מתפקידו בפועל. היעדרות הדרג הבכיר במשטרה מציבה סימן שאלה חמור על סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות. ההנהגה הנוכחית לא רק שמתחמקת מאחריות אלא גם מפקירה במודע את החברה הערבית להתמודד לבדה עם הגורל האכזרי שנכפה עליה. ולמען הסר ספק – אין היום שר לביטחון פנים בישראל. מינוי השר הנוכחי אינה אלא תרגיל פוליטי ציני.
זה לא היעדר מדיניות, זו המדיניות. זו לא אוזלת יד, זו יד מכוונת. ממשלה שאינה פועלת כנגד ארגוני הפשיעה היא ממשלה שמאפשרת את המשך הדם והאלימות, ומי שמשלים עם מציאות כזו – הופך לשותף לה. אי-אפשר להתעלם מהאחריות הישירה של הממשלה. העיכוב בהקמת יחידות אכיפה ייעודיות, חוסר ההשקעה במערך החקירות, והמדיניות שממשיכה להתעלם מהקריאות לפעולה – כל אלו יוצרים מציאות של ייאוש וחוסר אמון. הציבור הערבי מבין היטב: הביטחון שלו אינו חלק מסדר היום הלאומי.
ואם נדמה לכם לפעמים שהפשיעה משתוללת ביקום מקביל, רחוק מעיני המדינה והחברה היהודית, יש לי חדשות בשבילכם: היקום המקביל הזה בסופו של דבר יגיע לכולם
ואם נדמה לכם לפעמים שהפשיעה משתוללת ביקום מקביל, רחוק מעיני המדינה והחברה היהודית, יש לי חדשות בשבילכם: היקום המקביל הזה בסופו של דבר יגיע לכולם. כשמדינה מאבדת שליטה על הביטחון האישי של מיליוני אזרחים, כשהפשע הופך לשלטון בפועל, וכשההנהגה מתחמקת מאחריות – ההשלכות אינן נעצרות בחברה הערבית. הפשיעה שהוזנחה במשך שנים כבר מתפשטת לכלל החברה הישראלית, תשאלו בעלי עסקים מהחברה היהודית בצפון. ארגוני הפשע שצמחו כאן אינם מבחינים בין מגזרים – הם מזהים ריק שלטוני.
זו הייתה שנה קשה, איומה, בכל כך הרבה מובנים. אבל מי שמעוניין לשקם את החברה בישראל לעבר עתיד בטוח וטוב יותר, חייב להבין: עבור החברה הערבית, משבר הפשיעה אינו רק משבר – הוא אסון יומיומי. אין כיום משפחה שאינה מאוימת, אין הורים שלא מפחדים לשלוח את הילדים לבית הספר, אין בעלי עסקים שלא חוששים לפתוח עסק חדש. לכן, על כל אזרח לשאול את עצמו האם ממשלה שמתעלמת מהדם שנשפך ברחובות והפגיעה בשלטון החוק יכולה להבטיח את עתידו? המאבק חייב להיות משותף לגורמים מתוך החברה הערבית והיהודית יחד.
עו"ד ראויה חנדקלו היא מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות של ועד ראשי הרשויות הערביות