על הרעבת מערכת המשפט. שר המשפטים יריב לוין עוין למרבה הצער את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, ונקט צעד תמוה ובעיניי בלתי חוקי של "אי-הכרה במינויו". אבל על הדרך - בניתוק היחסים עם הנשיא יש כדי להרעיב את מערכת המשפט, שהתיקון המשמעותי שהיא זקוקה לו הוא תוספת שופטות ושופטים. האדם מן היישוב חפץ ביעילות הליכים ובקצב טוב. שמחתי שמונו עתה על דעת השר שופטות ושופטים בד בבד עם מינוי הנשיא ומשנהו השופט נעם סולברג, אך אין די בכך. אם רוצה השר בטובת המדינה והציבור, יניח להתכתשות העקרה עם נשיא בית המשפט וייתן למערכת לפעול ולהתפתח, לקבל תקנים ותקציבים ולשרת את הציבור ביתר שאת. הכול ייצאו נשכרים.
על מרואן ברגותי. ידידי ושותפי לדרך השלום עם ירדן, ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, ממליץ על שחרור מרואן ברגותי במסגרת עסקות השבת החטופות והחטופים, שזו משימתה העליונה של ישראל בעיניי. סבורני - בכבוד - כי הוא טועה. ברגותי, שכיועץ משפטי עמדתי על העמדתו לדין בבית משפט מחוזי, נדון לחמישה מאסרי עולם על מעשי רצח ועוד 40 שנות מאסר. גורמים ישראלים בכירים, באופן תמוה בעיניי, היו מבקרים אותו תדיר בכלאו, חרף היותו רוצח נתעב, בתקווה שהוא יהיה מבשר השלום עם הפלסטינים. בכך המשיכו מגעים ושיחות שנעשו עימו באותה תקופה עצמה שבה היה מעורב במעשי הרצח בלי ידיעתם. מדוע לבנות עליו היום, עם עבר כזה של רמייה ובעיקר מעשי רצח? מי שכבר הוליך שולל, מי יתקע לידינו שלא ישוב לכך. וגם איננו טובים בהמלכת מלכים.
אני מאמין שרוב ערביי ישראל מעוניינים בשילוב. יש לטעמי בסיס אמיתי להרחבת שילובם של ערביי ישראל, לרבות בשירות הציבורי שבו יש להם תת-ייצוג
על היחסים עם ערביי ישראל. משימה נוספת שישראל זקוקה למלאה כאוויר לנשימה היא שיקום וקידום היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי הגדול (מעל 20%). אכן, יש קיצונים בציבור הערבי, ולעיתים גם עברייני לאומנות (אגב, גם בצד היהודי, אם גם פחות). אבל אני מאמין שרוב ערביי ישראל מעוניינים בשילוב. יש לטעמי בסיס אמיתי להרחבת שילובם של ערביי ישראל, לרבות בשירות הציבורי שבו יש להם תת-ייצוג (אני פעיל בעמותת קו משווה, המקדמת השמת אקדמאים ערבים). לפתח כולנו, ובעיקר על הממשלה רובצת אחריות, כי היא משרתת את כלל האוכלוסייה. שר הפנים משה ארבל הוא חריג בגישה חיובית מוצהרת. לדעתי יש פוטנציאל לשיתוף עתידי של ערבים גם בממשלה, אך כמובן גם למנהיגות הערבית אחריות רבה. מדינה יהודית ודמוקרטית - לוא יהי גם וגם.
על חסינות חברי הכנסת. בישראל לחברי הכנסת חסינות רחבה מאוד, יש אומרים - רחבה מדי. אוכל להעיד על מוסד זה מימיי כיועץ משפטי לממשלה, ומאבקי חסינות לא פשוטים. ח"כ טלי גוטליב הגישה הצעה לשנות מן היסוד את הפרוצדורה של הסרת חסינות, ולחייב ש-90 חברי כנסת יידרשו לכך. לפי המצב הפרלמנטרי האמיתי, החסינות תעמוד בעינה וחברי הכנסת יוכלו לעשות כאוות נפשם, ואין זה הכל. כך ראוי במדינה הרואה עצמה כמדינת חוק?
וחרף כל אלה נזכור כי הורינו הקימו מדינה נפלאה, פיקדון קדוש של ההשגחה וההיסטוריה היהודית. עלינו, ובמיוחד על הנהגת ישראל, האחריות לשמור על הפיקדון ולקדמו
מדינה נפלאה. וחרף כל אלה נזכור כי הורינו הקימו מדינה נפלאה, פיקדון קדוש של ההשגחה וההיסטוריה היהודית. עלינו, ובמיוחד על הנהגת ישראל, האחריות לשמור על הפיקדון ולקדמו. ואני מקווה שלא תהין הממשלה שלא להמשיך לשלב ב' של עסקת החטופות והחטופים ולהפקירם חלילה, חרף המחיר הכבד, והמחיר הוא על מחדל 7 באוקטובר ולא על החטופים.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.02.25
