עם ישראל הוא העם הכי רחום עלי אדמות, ובהגזמה. הרי באמת שאי-אפשר לדמיין אף מדינה ריבונית, בעלת יכולת צבאית כמו של ישראל, שהייתה סופגת טבח כמו ב-7 באוקטובר ולא מעלימה מעל פני היקום את כל מה שמונח בשטח שממנו יצא הטבח. וגם מוציאה לגלות נצחית את כל יושביו, בלי להטריד את עצמה לרגע בגורל שמחכה להם.
בשבועיים האחרונים השמאל הישראלי מוצא את עצמו מבולבל מול תוכנית טראמפ להגליה מרצון של תושבי רצועת עזה. הנה, יש על השולחן תוכנית שאנחנו מקווים שתהיה גם מעשית וגם מפורטת להיפרדות אמיתית מהעם שככל הנראה 95 אחוז מבניו ובנותיו, זקניו ונעריו, שונאים אותנו שנאת מוות. ופתאום, לנגד עינינו, השמאל הופך מאידיאולוג לסטטיסטיקאי. המחנה הפוליטי שהביא עלינו אסונות אסטרטגיים, שעילת הקיום שלו הייתה חלומות, שלא לומר פנטזיות, ובראשם הסכמי אוסלו, הפך פתאום לאנליסט של סיכויי הצלחה. הם לא יכולים למצוא סיבות טובות להתנגד לתוכנית, ולכן עסוקים באומדנים של סיכויי היישום שלה. יכול מאוד להיות שהם צודקים לגבי הסיכויים, אבל בימים האחרונים, כשרואים שקו ההגנה שם לא מחזיק מים, פוליטיקאים דוגמת יאיר גולן עוברים לדבר במונחים של טרנספר. יש כאלה שאפילו נוקטים את המילים הקשות: "טיהור אתני".
זה יהיה מבחן מרתק, האם העזתים יתחילו להקדיש משאבים לפיתוחם העצמי ולא רק לזריעת הרס?
חשוב שנחדד לעצמנו את המושגים: מי שביצע טיהור אתני במזרח התיכון בעת האחרונה הם בני השטן, תושבי רצועת עזה, והטיהור הכל כך טמא שלהם בוצע בנוּ. 7 באוקטובר הוא אירוע מובהק של טבח, אונס, חטיפה וביזה המוניים - על רקע אתני. אנחנו, לעומת זאת, על פי תוכנית טראמפ, לא מטהרים את השטח על רקע אתני, אלא מפנים אותם ממנו, בהסכמה, גם אם תוך לחץ מדיני, על רקע חוסר יכולת מוכחת, מזה לפחות 76 שנה, להתקיים לצד חובבי הרצח האלה.
עמיחי אתאלי צילום: אלכס קולומויסקיאנחנו מפנים אותם (הלוואי שזה אכן יקרה) על רקע העובדה שצריכה להיות ברורה לכל בר דעת: אם הם יישארו כאן, את הכסף שאין להם כדי לקנות בו אוכל, את כל מה שאין להם כדי לבנות עתיד לילדים שלהם, הם יקדישו כדי לתכנן את הטבח הבא. ואנחנו, במידת רחמים ממש לא ברורה מאליה, מציעים להם בתמורה לא השמדה מוחלטת של השטח והגליה נטולת כל אופק. אנחנו לא אומרים להם לכו לכל הרוחות, תסתדרו עם אפס האמביציה שלכם לעשות משהו עם חייכם. לא, תוכנית טראמפ תכלול הזדמנות עבור העם המתקרא פלסטיני לקחת בפעם הראשונה בהיסטוריה אחריות על גורלו. זה יהיה מבחן מרתק, האם הם יתחילו להקדיש משאבים לפיתוחם העצמי ולא רק לזריעת הרס?
אנחנו, בטוּב לב שגובל באיוולת, עמלים על עזיבה מוסכמת של תושבי עזה, בתשלום, עם תוכניות שיקום ופיתוח. שחלילה לאלה שכל כך שמחו ברציחתנו לא יהיה חסר דבר: קורת גג, תשתיות, שירותי רפואה ועוד. יש עוד עם בעולם שהיה עושה דבר כזה?
