הררי ספרים חתומים בדם נכתבו על מחדל ההפתעה המודיעינית במלחמת יום הכיפורים. הטראומה הקשה נדונה גם בחוגים תרבותיים, שבהם לעולם ניתן למצוא את היסודות להלך רוח של חברה, מנהיג, תרבות ואף תת-תרבות, כמו זו של חמאס בעזה. משורר דור הפלמ"ח, חיים גורי ז"ל, תיאר שיחות שערך בקהיר ב-1977 עם האינטלקטואל המצרי הבולט של הימים שלאחר המלחמה, חוסין פאוזי, שטען בפניו: "אילו המודיעין הישראלי היה קורא את השירה המצרית שנכתבה אחרי 67', הוא היה יודע שאוקטובר 73' הוא בלתי נמנע. קצין מודיעין חייב לקרוא שירה".
משק כנפי ההיסטוריה מכה שוב ובאבחה מצמררת והרסנית. דוח התחקיר הצה"לי שפורסם לאחרונה המתייחס ממעוף הציפור לכשלי אגף המודיעין, נדרש גם להחמצה הטרגית של היעדר העיסוק בזהות האויב ערב 7 באוקטובר, בקובעו כי נרשמה "ירידה במקומה של השפה, התרבות, האידיאולוגיה והתפיסה הדתית בתהליך המודיעיני" ולכן יש לשפר את "הכרת האויב (שפה, דת ותרבות) ומקומה" בעבודת המודיעין.
עידן הסייבר, שהביא לשינוי תפיסתי עמוק ביכולות ושיטות האיסוף, יחד עם שילוב טכנולוגיות פורצות דרך שהביאו לתיעוש המידע באמצעות בינה מלאכותית, האיצו את דעיכתם וצמצום השפעתם של מקצועות המודיעין הקלאסיים באמ"ן, על תהליכי קבלת ההחלטות ועל הערכת המודיעין שהם הבסיס לבניין כוח צבאי ומוכנות למלחמה. העובדה שפחות ופחות גורמים "נוגעים" באופן בלתי-אמצעי בחומר הגלם המודיעיני הכולל חיכוך משמעותי (שפתי, תרבותי ואינטימי) עם האויב, מביאה בפועל לאובדן שריר משמעותי בכשירותו של המודיעין כמוסד לבירור המציאות, כפי שהתברר, למרבה הזוועה, בבוקר שמחת תורה 2023.
לא חלל ריק
אך הירידה הדרמטית במעמדם של מקצועות המודיעין המסורתיים אינה תלויה בחלל הריק. זו נגזרת ישירה של הפיכתו של אמ"ן מגוף מתאר מציאות לגוף הממוקד בהשפעה על המציאות: המב"מ (המערכה בין המלחמות) שליוותה את צה"ל ב-15 השנים האחרונות, הייתה למעשה הזרז המשמעותי לכך שאמ"ן איבד במידה רבה את הכשירות לתאר את המציאות בקומה האסטרטגית, בעודו מתמקד בעולם המודיעין למטרות ולתמיכה במבצעים מיוחדים. כל זאת על חשבון תפקידיו הקלאסיים, שנקבעו בשורה של מסגרות שהסדירו תפקידו וייעודו (מגנה-כרטא בין סוכנותית, ועדת אגרנט ועוד). לעובדה שצה"ל הפך מבלי משים מ"צבא ההגנה לישראל" ל"צבא המב"מ לישראל" הייתה השפעה מרחיקת לכת על תרבותו הארגונית של אמ"ן, על אופי המינויים ועל אובדן הדרך המקצועית, והביאה את הארגון לשפל הגדול בתולדותיו.
לעובדה שצה"ל הפך מ"צבא ההגנה לישראל" ל"צבא המב"מ לישראל" הייתה השפעה מרחיקת לכת על תרבותו הארגונית של אמ"ן
תמצית התחקיר המטכ"לי למחדל, כפי שפורסמה, הינה רק סנונית לשורה של תחקירים ודוחות שיפורסמו בשנים הקרובות ובערוצים שונים. אך מעבר לעיסוק בליקוי המאורות, בין השורות מזדקרת תובנה מערכתית כפולה, כתוצר של אותה השתנות שלא מדעת של אמ"ן שהביאה לזניחת המקצוע המודיעיני ויסודותיו. ביטול האוטונומיה המקצועית של החוקר (דוגמת תהליך "שבירת החומות" בין האיסוף למחקר) והפרת המשקולות המאזנות בארגון, הביאו להעצמה מכוונת של חלק מן המערכים (דוגמת מערכי המבצעים המיוחדים והסייבר) על חשבון מערכים אחרים (דוגמת חוקרי חטיבת המחקר ואנשי מערך ההתרעה המודיעיני ביחידה 8200, שאיבד למעשה כשירותו למתן התרעה בשנים שלפני המלחמה).
אבי כאלוצילום: אלוני מורעומק המחדל ממחיש ביתר שאת, כי לארגון הנדרש להשתנות תמידית נוכח צבר איומים פיזיים וטכנולוגיים משתנים באופן תדיר, נכון שייוותרו יתדות נטועים היטב בקרקע, כך שרוחות השעה לא יביאו לערעור היסודות העמוקים ביותר של המקצוע המודיעיני. ייתכן שהדרך להתגבר על תופעת האג'נדות החולפות, כפי שחווה אמ"ן בעשור האחרון, טמונה ב"הפרדת רשויות מודיעינית" שתעצים את היעדר התלות בין מערכי המודיעין הצבאיים, תחדד עצמאותם ותשמר מעמדם.
אך גם קריאה זו, נכון שתיגזר מתוך התבוננות מערכתית על תפקודה הלקוי של קהילת המודיעין ערב האסון ותרומתו המכרעת של הדרג המדיני לכך – התבוננות שאפשרית אך ורק מתוך כתליה של ועדת חקירה ממלכתית.
