כמו רבים ישבתי וצפיתי בריאיון עם מלכי ושלי שם טוב. שוב חזר סיפור מפעים על צעיר ישראלי המתמודד עם שעות השבי הקשות באמצעות חזרה על המילים: "ה' מֶלֶך, ה' מָלָך, ה' ימלוך לעולם ועד". בימים האחרונים הוצפנו בפרץ של כמיהה יהודית. היא באה מתצפיתניות, משורדי שבי, בני קיבוצים, שתמונתם עטורים בתפילין נפוצה לכל עבר, היא חזרה בריאיון המצמרר של אלי שרעבי.
אך לא רק שם, היא שטפה את הרשתות לכל אורך המלחמה. צפינו בחיילים מתפללים, צפינו ברבנים צבאיים שהפכו ללוחמים קרביים, חלקם נפלו בקרב. אי-אפשר להכחיש: ישראל תחת חוויה יהודית-מסורתית-מורשתית מטלטלת. ציניקנים יתלו אותה במצוקה. כבר שמעתי מי שאמר: "תמיד, בשעות מצוקה, אדם נאחז באמונה". אני סבור שמדובר בהשטחה של התופעה, בזלזול בעוצמתה, באי-הבנה של מקורה.
היהדות והאמונה נפגעו קשות בשל הקשר הפסול שבין פוליטיקה לדת. ישראלים רבים גאים במורשתם, לא מוכנים לראות בה פולחן אלילי. הם לא רואים סתירה בין קריאת שמע לנאורות, בין הדלקת נרות לדמוקרטיה, בין שמירת שבת לשמירה על החוק. בישראל צומח דור חדש, דור של משמעות, דור של צעירים שמבקשים להבין את פשר החיים בחלקת הארץ הזו, דור שמחפש ייחוד וייעוד, דור שלא מסתפק בערכים אוניברסליים אלא דבק גם בערכים לאומיים, ללא בושה, ללא מורא.
דוד בן-גוריון לא היה אדם דתי, אבל הוא ראה בתנ"ך את מקור ההשראה שלו. הוא תיקן שכל לוחם צה"ל יקבל בתום הטירונות את ספר התנ"ך. בפעם הראשונה שהתנ”ך חולק, הוא בעצמו כתב את דברי ההקדשה. לימים, הייתה חברת כנסת שרצתה לבטל את חובת חלוקת התנ"ך. מי שהתנגד לה היה יוסי שריד. לאחר שמנחם בגין נבחר לתפקיד ראש הממשלה, הוא נשאל: "אדוני, באיזו דרך אתה מתכוון להוביל את ממשלתך?" וראש הממשלה הנבחר ענה בנחרצות: "בדרך יהודית". אבל מאז, ישראל נחלקה לשניים: חלק אחד ביקש לדבוק בעולם המערבי, החלק השני ביקש לכפות את פרשנותו שלו ליהדות ולכפותה על כל אזרחי המדינה.
לא יהדות של חוקים, לא יהדות של כפייה, לא יהדות של מפלגה. מורשת ואמונה המבוססות על כמיהה, על חיבור בין חובת מלחמת מצווה לבין הדאגה לגר, ליתום ולאלמנה
שחררו. תנו למסורת לפרוח, נתקו את הקשר שבין דת לפוליטיקה, תנו לנו את היהדות שלנו, היא תפרח ותלבלב. היהדות היא רכיב מרכזי ומשמעותי בהתחדשותה של החברה הישראלית. מי שיהיה מנוכר לה, לא יצליח לזכות באהדת ההמון. לא יהדות של חוקים, לא יהדות של כפייה, לא יהדות של מפלגה. מורשת ואמונה המבוססות על כמיהה, על חיבור בין חובת מלחמת מצווה לבין הדאגה לגר, ליתום ולאלמנה.
אחנו צריכים לפרק את המחנות המדומיינים. שמעתי את יונתן שמריז, צעיר מעורר השראה, שמגדיר ארבעה עמודים לישראל שהוא רוצה להוריש לבתו: "דמוקרטית, ליברלית, יהודית ובטוחה". אני מכיר אנשים שיתחילו להתווכח על הסדר הנכון, שיבושם להם. אבל ישראל צריכה להיות מדינה שכללי המשחק שלה דמוקרטיים, שיש בה מקום לכל אדם, שהרוח שלה היא יהודית תוך שהיא מבטיחה ביטחון אישי לכל יושביה. המנהיגות הוותיקה והלא-רלוונטית ביקשה שנבחר ערך אחד. שהדמוקרטים יילחמו ביהודים, היהודים ייאבקו בליברלים. אלה אנשי האתמול. יש לנו סיפור חדש: היהדות, הדמוקרטיה והליברליזם הם אבני היסוד שלנו.
שי פירון הוא נשיא תנועת “פנימה”, לשעבר שר החינוך
