זה יקרה היום. הרצי הלוי יענוד את דרגות הרב-אלוף לאייל זמיר. זמיר יצדיע להלוי. רמטכ"ל אחד ילך הביתה אחרי כמעט שנה וחצי של לחימה שכמותה לא ידעה ישראל מעולם, רמטכ"ל חדש יעלה לקומה ה-14 למציאות שכמותה לא ידעה ישראל מעולם. בהגזמה לא פראית אפשר לומר שמה שמצופה ממנו זה לבנות צבא חדש.
כבר היינו בסיטואציה דומה אחרי מלחמת לבנון השנייה, אחרי שנחשפו התחקירים, אחרי שהתפרסם דוח ועדת הבדיקה הממשלתית בראשות השופט וינוגרד, שחשפו צבא כושל, לא מיומן, לא מצויד, לא ערוך למשימה, והסיבה היחידה שהצליח למרות הכול לסיים את המלחמה כפי שהיא הסתיימה נעוצה בהתנהלותם מעוררת ההשראה של הלוחמים בשטח. אלו, שלמרבה הצער, במחיר דמים נורא, הצילו את המצב גם הפעם. רק שהצבא שהוריש דן חלוץ לגבי אשכנזי עדיין לא דומה למה שקרה 17 שנים אחר כך.
"בשביל לשנות את הצבא", כתב אז מישהו, "צריך להחליף את העם". אמירה קשה, גם לא לגמרי מדויקת, ובכל מקרה מה שנדרש מאשכנזי אחרי קיץ 2006, לא דומה למשימה המוטלת על זמיר אחרי אוקטובר 2023.
התחקירים שהתפרסמו בשבוע האחרון מבהילים ומתסכלים עד מוות. בעיקר נוכח ההבנה שבמאמץ לא גדול הזוועה הזו הייתה נחסכת מאיתנו. מהנרצחים, מהמעונים, מהחטופים, מההרוגים, מבני המשפחות, מאלפי הפצועים.
שמחה גדולה, אפשר להמר בקלות, לא תהיה היום על רחבת המסדרים בקריה. קרוב לוודאי שלא תהיה שמחה כלל. להלוי, קצין מעולה ואיש הגון, אין אפילו את חסד הספק. הוא יודע בדיוק מה קרה לצבא תחת פיקודו. וזמיר, שכל כך הרבה תקוות מונחות על כתפיו, יודע בדיוק מה הוא מקבל.
זמיר ייכנס לתפקידו כשמעליו ממשלה רקובה עד היסוד. מתחתיה יעקוב אחריו ציבור גדול חבול, כואב, שאיבד אמון בארגון
רשימת המכולת שלו נראית רע. למרבה הצער. אם להתחיל מלמעלה, אפשר לומר שהוא ייכנס לתפקידו כשמעליו ממשלה רקובה עד היסוד שחלקה הגדול, מהראש ועד האחרון שבה, ידחף לו את הראש לתוך ממברנה שתונח מתחת למיקרוסקופ במטרה להוכיח שאם יש אשמה, היא אף פעם לא יושבת בירושלים.
מתחתיה יעקוב אחריו ציבור גדול חבול, כואב, שאיבד אמון בארגון. מצד שמאל יהיו אלו שבטוחים ש"בחרו בו כי בונים עליו שיהיה בובה", ותוהים "מדוע בכלל הסכים לקבל את התפקיד", ומצד ימין אלו שכבר יודעים ש"הוא יתהפך על ראש הממשלה, חלק מהדיפ-סטייט".
הצורך לתמרן במציאות כאוטית, חשדנית, עוינת מראש במאמץ לייצר ולמצב את האמון בצה"ל, שלצורך העניין הוא המייצג שלו, לא יקל על זמיר, אבל זה עדיין יהיה רק חלק מהמאמץ העצום שיידרש ממנו לשקם את הארגון שבראשו נבחר לעמוד, כדי להבטיח ש-7 באוקטובר לא יחזור. לא מחר, לא בעוד שנה, וכן, גם לא בעוד 20 שנה, גם אחרי כל אלו שיבואו אחריו. לטפל בכשלים שהתגלו, החל מהטבח בניר עוז, דרך האירוע שבו הוכנס ארכיאולוג לסיור עתיקות לבנון.
זו לא פוליטיקה, זו בוודאי לא מראית עין ולא רעשי רקע שיש להתעלם מהם. זמיר מקבל צבא שאיבד עשרות אלפי לוחמים
זו לא פוליטיקה, זו בוודאי לא מראית עין ולא רעשי רקע שיש להתעלם מהם. זמיר מקבל צבא שאיבד עשרות אלפי לוחמים, חלקם נהרגו, חלקם נפצעו, חלק נמחקו מהרשומות בשל סיבות נפשיות.
צבא שספג מכה קשה, גם אם מאות אלפי מפקדים ולוחמים גילו מסירות נפש, מקצועיות ונחישות שהפתיעה עם שלם. צבא שעדיין נמצא בעיצומה של מלחמה, בעזה, בלבנון, בג'נין. ולמרבה הצער אין לו מאה ימי חסד, אין לו אפילו שעת חסד אחת. הכול יצטרך לקרות תוך כדי תנועה. ניקוי האורוות, החילופים, המינויים החדשים, הטמעת נהלים שהתרופפו, ערכים שהסתאבו. לתקן את מה שהתקלקל וגם לחזק ולהגן על היכולות שהתגלו, על תעצומות הנפש והנכונות לשלם את המחיר. ובתוך כך, גם אם ההחלטות לא מתקבלות אצלו בלשכה, לזכור לדאוג לחייל שלו מתן אנגרסט, שמראה פניו המוכים שובר את הלב, ולעוד 58 חטופים חיים ומתים שחייבים לחזור הביתה.
