נדמה שהעולם מתקדם בקצב מסחרר בתחומים רבים כמו טכנולוגיה, מדע וכלכלה, אך המודעות לשיח מגדרי עדיין לוקה בחסר, ומשתקפת במחסור בייצוג הולם לנשים סביב שולחן מקבלי ההחלטות, באולפני הטלוויזיה ובתפקידים בכירים במשק. מאז שהוקמה הממשלה הנוכחית, ישנה ירידה משמעותית בייצוג נשים בממשלה ובכנסת.
כיום יש רק שתי נשים, מתוך 29 משרדי ממשלה, הנמצאות בתפקיד מנכ"ליות משרדים, אך גם הן ללא מינוי רשמי - מירב שטרן, מנכ"לית בפועל של המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה אך ללא מינוי רשמי, ודרורית שטיינמץ, ממלאת מקום במשרד ראש הממשלה - שמקורבת למשפחת נתניהו וגם היא לא מונתה באופן קבוע.
בישראל 2025 אין אף אישה שמונתה באופן רשמי לתפקיד מנכ"לית משרד ממשלתי. בנוסף, בממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה של ממשלות ישראל יש רק חמש שרות, לעומת תשע שהיו בממשלה הקודמת. גם מספר חברות הכנסת ירד ועומד על 28 ח"כיות, שהן 23% בלבד מכלל חברי הכנסת, ושתי מפלגות (ש"ס ויהדות התורה) מסרבות להכניס נשים לרשימה. גם בשלטון המקומי הפערים ניכרים. מגמות אלו מצביעות על דחיקת נשים מעמדות השפעה וממחישות את הפערים המבניים המתמשכים.
לאחרונה, בג"ץ פסק כי הממשלה הפרה את חובתה החוקית לייצוג נשים בתפקידים בכירים ומחויבת ליישם בתוך חצי שנה מנגנון שיבטיח שוויון מגדרי, וזאת בעקבות עתירה שהגישו שדולת הנשים, נעמת ופורום דבורה.
מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, טל הוכמן, מציינת כי הפסיקה תקדימית והיסטורית. "ייצוג הולם לנשים, מתפקידי מנכ"ל ועד משרות האמון הזוטרות ביותר, איננו המלצה אלא חובה חוקית מוחלטת שהממשלה חייבת ליישם", אמרה. "לא מדובר באפליה מתקנת, אלא במינוי נשים מוכשרות ומקצועיות הראויות לתפקיד. העובדה שמתוך 29 מנכ"לים במשרדי הממשלה אין ולו אישה אחת בתפקיד רשמי מעידה על כשל מערכתי שהגיע הזמן לתקן. אנו מצפות ליישום מהיר ואפקטיבי של פסיקת בג"ץ, שיבטיח כי נשים יהיו סוף-סוף שותפות שוות בקבלת ההחלטות המשפיעות על כולנו במדינה".
הקואליציה נגד הנשים
באופן לא מפתיע, בקואליציה שמורכבת בעיקר מגברים מקודמות הצעות חוק שעלולות לקחת נשים עשר שנים אחורה. כשתשומת הלב של הציבור מופנית למלחמה והשבת החטופים, מתרחשים בכנסת מהלכי חקיקה דורסניים שמעמיקים הדרת נשים מהמרחב הציבורי, הצבא והאקדמיה.
בדיונים על חוק שירות ביטחון (שילוב תלמידי ישיבות), או בשמו המוכר חוק הגיוס, עולה שוב ושוב הדרישה לשמור על אורח חייהם החרדי של המתגייסים ולייצר בצה"ל מסלולים ייעודיים, שבהם יהיו "מרחבים סטריליים מנשים", שמשמעותם הרחקת נשים מבסיסי האם שלהן. זה יבוא לידי ביטוי בנסיעות לבסיס ואף בפגיעה ישירה בקידום לתפקידים בכירים.
1 צפייה בגלריה
"נשים צריכות להיות שותפות שוות בקבלת ההחלטות המשפיעות על כולנו במדינה". מנכ"לית שדולת הנשים
(צילום: אילן בשור )
במקביל, ח"כ לימור סון-הר מלך מעוצמה יהודית מקדמת הצעת חוק שתחייב הפרדה מגדרית באקדמיה בכל המסלולים ובכל מרחב באותם הקמפוסים, תוך הפיכת ההפרדה "לזכות" כחלק מזכויות הסטודנט שיוכלו לתבוע בגינן מוסדות אקדמיים שלא יאפשרו זאת. "פסיקת בג"ץ שאפשרה תואר ראשון בהפרדה הייתה במטרה לייצר גשר זמני לשוק התעסוקה, והצעת החוק הנוכחית תעשה בדיוק ההפך", קבעה מנכ"לית שדולת הנשים. "ההפרדה תהיה בכל תואר, וכשהמסיימים יצאו לשוק התעסוקה הם גם יוכלו לדרוש הפרדה במקום העבודה. כמו שלא יעלה על הדעת לעשות מדרכות נפרדות לגברים ולנשים ולהפריד את התור בבנק, כך אין זה ייתכן שיבצעו הפרדה מגדרית במשאב ציבורי כמו השכלה גבוהה".
הצעת חוק נוספת המקודמת בוועדת החוקה היא הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים, כך שתוענק להם סמכות בוררות. כלומר, הם יוכלו להחיל דין תורה על כל תחומי החיים בישראל, כמו למשל סכסוכי עבודה, הסכמי מכר וכמובן דיני משפחה, "בהסכמת הצדדים".
הראשונות להיפגע מכך תהיינה נשים דתיות שהציפייה מהן תהיה לפנות לערכאה הזו. "הענקת סמכויות בוררות לבתי הדין היא מדרון חלקלק בדרך למדינת הלכה", הסבירה פרופ' רות הלפרין-קדרי, ראשת מרכז רקמן. "לא ייתכן שבמדינה דמוקרטית, במקום לצמצם סמכויות של ערכאה מדירת נשים ומפלה, ירחיבו את סמכויותיה. יש לאכוף את כפיפותם של בתי הדין לדין האזרחי, לזכויות האדם ולעקרונות השוויון המגדרי, כקבוע בחוק במדינת ישראל".
מכה כלכלית כפולה
הפגיעה ניכרת גם בכיס. נשים משלמות מחיר כלכלי כבד גם בשגרה, אך בשנה האחרונה הפערים רק הלכו והעמיקו. על בסיס עיבוד של מרכז אדוה לסקר הוצאות והכנסות משקי בית 2022, שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודש שעבר, פערי השכר המגדריים בישראל עומדים על 20.8%. הפערים משתנים בין היתר בהתאם לגיל וללאום.
פערי השכר בין גברים לנשים בישראל נותרו גבוהים ויציבים בעשור האחרון, אך הצפי הוא שרק יעמיקו בעקבות המלחמה. ד"ר אלינה רוזנפלד, חוקרת במרכז אדוה, מסבירה כי "בעיתות משבר, כפי שאירע בזמן סבבי הסגרים של מגפת הקורונה וכפי שקורה כעת בעת מלחמה, נשים נאלצות לשלם מחיר כלכלי המשפיע על הכנסותיהן הן בזמן אמת והן לעתיד. נשים שמפונות מבתיהן, חלקן מתקשות לשמור על רצף תעסוקתי, ונשים שבני זוגן במילואים תקופות ארוכות ונאלצות לעתים לרדת בהיקף משרתן או לא לעבוד כלל על מנת לתחזק את משק הבית, נפגעות הן ברמת הכנסתן בזמן אמת והן לטווח הארוך בחיסכון הפנסיוני שלהן".
רצח כל עשרה ימים
שנת המלחמה החריפה את האלימות כלפי נשים. נתונים של שדולת הנשים מראים עלייה במקרי האלימות במשפחה, כשנשים רבות מתקשות לקבל הגנה בשל קריסת מערכות הרווחה והתמיכה. בו-בזמן, רפורמת הנשק שיזם השר לביטחון לאומי לשעבר, איתמר בן גביר, מגדילה את הנגישות לכלי נשק, ומציבה נשים בסיכון גבוה עוד יותר. נשים שנמצאות בזוגיות אלימה מדווחות על פחד יומיומי מחוסר הפיקוח על הנשק שנמצא בבית, ועל היעדר מענה משטרתי אפקטיבי.
בחודשיים שחלפו מאז שהחלה שנת 2025 נרצחו שש נשים, ובינתיים נמשכת המגמה המדאיגה - כל עשרה ימים נרצחת אישה בישראל. ב-2024 נרצחו 36 נשים, רובן על רקע אלימות במשפחה, קפיצה דרמטית לעומת 2023 שבה נרצחו 27 נשים. המספרים עולים משנה לשנה, כאשר המלחמה שאזרחי המדינה מתמודדים עימה כבר 17 חודשים משפיעה גם על מצבי רוח קיצוניים שמובילים להרחבת מעגל האלימות נגד נשים.
בעוד שהשר לביטחון לאומי לשעבר בן גביר התעלם מהקריאות של ארגוני הנשים לבלום אישורי החזקת נשק שניתנים ללא בקרה מספקת, וביטל את שיתוף הפעולה של משרדו עם פורום "מיכל סלה", שר הרווחה יעקב מרגי חתם לאחרונה עם לילי בן עמי על מיזם משותף - "סיירת מיכל" - שתעניק לנשים מאוימות ונפגעות אלימות סל מעטפת הגנה אישית. התוכנית כוללת מיגון ביתה הפרטי באמצעות מצלמת אבטחה, לחצן מצוקה, שיעורי הגנה עצמית וסיוע מעורך דין, בתקווה למנוע את הרצח הבא.
השלכות המלחמה
סקר שבוצע על ידי מכון המחקר רושינק עבור ויצו ממחיש את הקושי שחוות אימהות ונשות המילואים מאז 7 באוקטובר וחושף תמונה מטרידה: נשים אלה, שמחזיקות את העורף על כתפיהן, הן שקופות מבחינת המערכת. הן מתמודדות עם קשיים נפשיים, כלכליים ותעסוקתיים, כשלצידן ילדים הזקוקים ליציבות ולביטחון בתקופה מאתגרת זו.
הסקר בוצע בקרב מדגם מייצג של 600 אימהות בגילאי 55-20 עם לפחות ילד אחד מתחת לגיל 18. מהנתונים עולה כי 51% מהאימהות דיווחו על הרעה במצבן הנפשי והרגשי מאז תחילת המלחמה; 42% מדווחות על הידרדרות במצב הכלכלי; 29% מעידות על פגיעה במצב הרגשי של ילדיהן; 34% מהזוגות חוו פגיעה בקשר הזוגי (בקרב משרתים לאחר 200 ימי מילואים); 13% פוטרו או התפטרו; ו-19% חוות פגיעה במצבן התעסוקתי.
הנתונים מראים כי כ-21% מהאימהות דיווחו על גיוס בן זוגן למילואים. בקרב משפחות שבהן האב שירת מעל 200 ימי מילואים, נרשמה פגיעה משמעותית באיכות הקשר הזוגי: 34% דיווחו שהקשר הזוגי פחות טוב לעומת 16% בקרב משפחות שבהן האב שירת עד 100 ימים.
עו"ס רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בוויצו, כינתה את אותן נשים "לוחמות של שגרה" והסבירה: "הן מגדלות את ילדיהן לבד בזמן שבני זוגן במילואים, מנהלות קריירה, דואגות לכלכלת המשפחה ומחזיקות את המשק בישראל על כתפיהן. כל זאת, ללא תמיכה רשמית ומוסדרת מהמדינה. ניתן לזהות מגמה של המחירים שמשלמות אימהות במלחמה, כאשר המחיר הכי גבוה משלמות אימהות המשרתות במילואים".
זאת ועוד, הסקר מצביע על פגיעה חמורה במיוחד בקרב אימהות ששירתו (בעצמן) במילואים בעקבות המלחמה: 31% מהן דיווחו על פגיעה במצבן התעסוקתי ו-42% מהן פוטרו או התפטרו ממקום עבודתן. במישור הבריאותי, 22% דיווחו על הידרדרות במצבן הבריאותי האישי, ובאופן מדאיג במיוחד - 20% מהן דיווחו על פגיעה במצב הבריאותי של ילדיהן, בהשוואה ל-4% בלבד בקרב שאר האימהות - פער משמעותי המצביע על ההשלכות הרוחביות של שירות המילואים על האימהות עצמן ועל ילדיהן.
הילה ששון מלכה, שבעלה גויס למילואים ב-7 באוקטובר, סיפרה על הקשיים: "מאז שהוא קיבל צו 8 נותרתי אם יחידה. חשבתי שאלו יהיו מספר ימים או שבועות בבית הוריי עם שני ילדים קטנים בני חמש ושנתיים שלא ידעו מה קורה ולאן אבא נעלם, ורק לאחר כחודש אזרתי אומץ וחזרתי איתם הביתה, מבלי לדעת שיש עוד חודשים רבים של לבד לפניי. הילדים חזרו לגן, אני התחלתי עבודה חדשה ובעלי במילואים. השגרה החדשה שלי הייתה בודדה ומלאת מתח וחרדה. אחרי חמישה חודשי מילואים הוא חזר, ולא אני ולא הילדים ידענו איך להכיל אותו בתוך הבית אחרי תקופה כל כך ארוכה שבה הוא לא היה נוכח".
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
