מאיה (בת 18): "אמא, אני צריכה להיות בירפ"א ב-9:00 בבוקר למבדקים לקורס טיס. איך אני מגיעה לשם ב-9:00 בבוקר מחוקוק?"
אמא (בת 53): "אני אקח אותך, מתוקי".
מאיה: "חחח... כל הדרך לתל השומר? לא, באמת, איך אני מגיעה לשם כל כך מוקדם. גם אם אצא באוטובוס הראשון מחוקוק, לא אצליח להגיע..."
אמא: "אני לוקחת אותך. אין בעיה. נצא ב-5:00".
חזרתי לאוטו, והשתהיתי מעט. מביטה בשער נסגר אחריה. שני רכבים נוספים הגיעו ומהם ירדו שתי בנות. גם אמהותיהן השתהו מעט. אולי גם הן חלמו להיות טייסות בעולם שבו זה היה בלתי אפשרי?
שיחה נורמלית, נכון? אני, בלב, מתפוצצת מאושר. כאילו מדברת בהיגיון, כאילו מדברת בנימוס.
בא לי לצעוק: "מחר בבוקר אני אקח את הבת שלי למבדקים לקורס טיס, כי הבת שלי יכולה ללכת למבדקים לקורס טיס!!!"
ואני לא מדברת על הבת שלי. ואם היא תעבור או לא תעבור את המבדקים, זה באמת-באמת לא משנה לי בכלל. הלב שלי מתפוצץ משמחה מעצם האפשרות של הבת שלי לגשת לירפ"א.
לפני 30 שנה הגשתי בג"ץ נגד שר הביטחון, קצינת ח"ן ראשית ומפקד חיל האוויר, על מנת לשנות את ההרגל החברתי לפיו נשים לא יכולות להיות טייסות.
היום אני נוסעת לתל השומר עם בתי.
בתמונה שצילמתי, הצללית שלי מצלמת את הבת שלי פותחת את השער ונכנסת למקום שאליו אני לא יכולתי להיכנס.
חזרתי לאוטו, והשתהיתי מעט. מביטה בשער נסגר אחריה. שני רכבים נוספים הגיעו ומהם ירדו שתי בנות. גם אמהותיהן השתהו מעט. אולי גם הן חלמו להיות טייסות בעולם שבו זה היה בלתי אפשרי?
כל כך פשוט. כל כך נכון. כל כך מתוקן.
בזכות העתירה שהגישה אליס מילר לבג"ץ ב-1994 נפתח קורס הטיס גם לנשים
בא לי לצעוק: "מחר בבוקר אני אקח את הבת שלי למבדקים לקורס טיס, כי הבת שלי יכולה ללכת למבדקים לקורס טיס!!!" ואם היא תעבור או לא תעבור את המבדקים, זה באמת לא משנה. הלב שלי מתפוצץ משמחה מעצם האפשרות שלה לעשות את זה
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
