החברה הישראלית תשושה ממאבקים, כמו מילואימניק מיוזע בסבב רביעי ברפיח, וכאילו שכבר לא היה לנו מזה מספיק, השבוע החלה הממשלה בהליך פיטורי היועמ"שית.
הביקורת עליה לעיתים רבות מוצדקת, כך גם חשדנות היועצת כלפי ממשלת ההישגים הנמוכים. בג"ץ מן הסתם שוב לא יישב בשקט, אך מעבר להכל – האם זה המאבק הנחוץ לנו כעת?
תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה לשמש כשומרת סף, אך לא פחות מכך, לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה. כשנוצר משבר אמון עמוק בין הממשלה ליועמ"שית, כל אחד מהם יתקשה למלא את תפקידיו. לכן, ועדת שמגר קבעה את חוסר האמון כקריטריון לפיטורי היועמ"שית. כלי הפיטורים אינו תיאורטי, ואינו קץ הדמוקרטיה, הוא נועד לשימוש. בבג"ץ מנדלבליט כתב שופט בית המשפט העליון נעם סולברג כי "אין להתעלם מ'כובעיו' השונים של היועמ"ש, המחייבים אותו לעמוד בפרץ, לעיתים גם לנקוט בגישה לעומתית. ברם, אין לתת לפתולוגיה להשתלט על הנורמה, ולא החריג יקבע את הכלל. הכלל איננו לעומתי, אלא שיתוף פעולה פורה בין הממשלה לבין היועמ"ש ביִשׂום מדיניותה כדין". בעידן ממשלת נתניהו והיועמ"שית מיארה, הכלל הפך לחריג, ואילו החריג לכלל. הלעומתיות ההדדית הפכה שגרה.
האמון כמבחן לצידוק הפיטורים הוא נכון, אך גם בעייתי. הרי ככל שהיועצת נאלצת לקבוע "מניעה משפטית" על פעולות הממשלה, כך יפחת האמון ביניהם. אף אחד לא אוהב שמגבילים אותו. כובע שמירת הסף בהגדרה עשוי להביא לפיטוריה. כדי להיפטר מהשומר, הממשלה גם מייצרת את משבר האמון באופן מלאכותי על ידי העלאת יוזמות בעייתיות שברור שהיועמ"שית תפעל לפסילתן ולהשתמש בפסילה כתירוץ לחוסר מעש והישגים. מנגד, ניתן למנות לא מעט החלטות של היועמ"שית שמוטב היה שלא באו, ובהתאמה צבר החלטות בג"ץ שדחו את עמדת היועמ"שית, כמו בבג"ץ הנבצרות כלפי חוק יסוד.
נגד הפיטורים יוגשו עתירות, ושופטי בג"ץ יכריעו אם הפיטורים סבירים וכי המסמך בן 80 העמודים של שר המשפטים לוין אכן מבסס את חוסר האמון הדרוש לפיטורי היועמ"שית. לחילופין, אם בפיטורים מעורבים שיקולים זרים והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני ושחוסר האמון נוצר עקב מילוי תפקידה כראוי כשומרת סף.
כדי לפטר, נדרשת הממשלה להיוועץ בוועדה אשר המליצה על מינוי היועמ"שית. בג"ץ קבע בעבר כי "יש לייחס להמלצתה משקל רב ואף כמעט מכריע". מה תמליץ הוועדה? קשה לנבא
כדי לפטר, נדרשת הממשלה להיוועץ בוועדה אשר המליצה על מינוי היועמ"שית. בג"ץ קבע בעבר כי "יש לייחס להמלצתה משקל רב ואף כמעט מכריע". מה תמליץ הוועדה? קשה לנבא.
אלא שהשאלה החשובה היא אחרת: האם זה המאבק שזקוקה לו מדינת ישראל בעת הזו? האם פיטורי היועמ"שית יסייעו בדרך כלשהי במיטוט חמאס ושלטונו ברצועה? ימגרו את הפשיעה במגזר הערבי או יביאו משילות לנגב? יועילו למשבר הכלכלי הניצב בפנינו וליוקר המחיה המאמיר? אולי יקדמו ריבונות ביהודה ושומרון או לחילופין שלום עם מדינות ערב? יסייעו למילואימניקים ומשפחותיהם הנאנקים תחת נטל הגיוס ועוד לא השתקמו מהמלחמה? התשובה היא חד-משמעית: לא.
למעשה, רוב הביקורת של הממשלה על החלטות היועמ"שית, גם אם היא נכונה, היא אינה בסוגיות הליבה הבוערות.
בחברה אנושית, כמו בטבע, פעולה דרסטית תביא לתגובת נגד דרסטית. זו תהיה התוצאה גם של פיטורי היועמ"שית, תהיה להם תגובת נגד קשה של הצד השני. ממש כמו שהמפכה המשפטית באה כתגובת נגד להשגות הגבול של בג"ץ. בשנתיים האחרונות מיטלטלת החברה הישראלית בין תנועת ריאקציה אחת לאחרת, בין קיטוב אחים שגואה, כאשר לא בטוח כמה עוד אשראי נותר לנו מהלכידות החברתית. כנראה לא עוד הרבה. האם נדרש עוד טבח כדי שנלמד לעצור באדום?
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
