לפני שמונה שנים נערך דיון בוועדת המקצוע ללימודי אזרחות במטרה לצמצם את חומרי הלימוד אותם חייבים להכיר תלמידי ישראל, כדי להקל עליהם. בטיפשותי הצעתי אז להוציא מהסילבוס את "חוק יסוד הצבא", את "חוק השב"כ" ואת "פקודת המשטרה" משום שסברתי שהכול יודעים שבדמוקרטיה "הצבא, השירות והמשטרה נתונים למרות הממשלה", וחבל להשחית זמן לימוד יקר על אקסיומות דמוקרטיות המובנות מאליהן.
טעיתי, ובגדול. העוקב אחרי השיח הציבורי בישראל, במיוחד מאז באה לעולם למרבה הצער הרפורמה המשפטית, נתקל בתפיסות אנטי-דמוקרטיות רווחות שלפיהן הממשלה היא שכפופה לשירותי הביטחון, ולא להפך. רק כך יכול אלוף בדימוס לומר ש"שר ביטחון, הדבר הכי חשוב בתפקיד שלו זה בעצם להגן על הצבא... עליו לפעול כמגן המערכת הביטחונית, כנציג שלה בתוך הדרג המדיני". העובדה שלדעתו שר הביטחון לא פועל כך, אלא דווקא מייצג את הממשלה בתוך הצבא, הביאה אותו לומר ש"הכול הפוך". דברים מוזרים אלה מייצגים תפיסת רבים, כפי שראינו לפני 7 באוקטובר וגם לאחריו. הם גם לא חדשים; לא ניתן לשכוח את הישיבה המכונה "מרד הגנרלים" ערב ששת הימים, כשהאלוף מתי פלד וחבריו למטכ"ל דרשו מראש הממשלה לוי אשכול "הסבר, למה אנו מחכים?" בזו הלשון. למרבה המזל אשכול לא נבהל, פעל כפי הבנתו, ובזכות זו מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון כה מזהיר.
1 צפייה בגלריה
גלי בהרב-מיארה, רונן בר ובנימין נתניהו
(צילום: Amir Levy/Getty Images, יאיר שגיא, יואב דודקביץ')
כך גם לגבי שב"כ. העובדה שאנשי השירות העזו לכלול אישומים נגד הממשלה הנבחרת במסגרת מסקנות התחקיר הפנים-ארגוני, מצביעה על תפיסה מעוותת של השירות כמי שנמצא מעל הממשלה, ולא להפך. מדהים שליקוי מאורות דמוקרטי זה נתמך בריש גלי ע"י גורמי משפט בכירים, שהופכים כעת - בשל אינטרסים זמניים נגד ממשל נתניהו - את שב"כ לשומר סף נגד הממשלה. לא פחות מדהים שבין התומכים בתזה זו נמצא גם היועמ"ש והשופט לשעבר יצחק זמיר, שלמד ממש על בשרו בפרשת קו 300 את הסכנות לשלטון החוק שקיימות בשירות החשאי החשוב הזה. הוא הראשון להבין שגם אם לא ניתן לקיים דמוקרטיה בלי שירות כזה, הוא רחוק מלהיות שומר הסף שלה.
לזה אפשר להוסיף את האיומים המאפיוזיים המחרידים שמופצים ביממות האחרונות בתקשורת, ולפיהם אם יפוטר ראש השב"כ רונן בר (כפי שמתיר החוק) - ייחשפו סודות מביכים של ראש הממשלה ומשפחתו. קשה להבין איך לא נשמעת מחאה מצד המחנה הליברלי, שאנשיו יודעים היטב איזו "דמוקרטיה" נוהלה בשיטות דומות של צבירת מידע חסוי וסחיטה ע"י אדגר הובר ראש ה-FBI ותואמיו. מחפיר שרק מעטים מבאי אותו מחנה מעיזים למחות על כך. כנראה שהחרדה מאלימות הסיקריקים הרל"ביסטים שברחובות יחד עם אינטרסים קצרי טווח משתקת ומשתיקה אותם.
זה לא תמיד היה כך. לפני עשור, כשנודע שראש אגף החקירות במשטרה, ניצב מני יצחקי, הורה ליצור מסמך שמכיל מידע רגיש אודות חברי הכנסת (לרבות רשימות עדים שאפשר יהיה לזמן כשיידרש לגבש כתבי חשדות כנגדם), מובילי המחנה כמו ח"כ מיקי רוזנטל וזהבה גלאון מיהרו למחות ולהתריע על חומרת המעשה ש"המשטרה מחזיקה נייר מורכז שמטרתו לכאורה לאיים ולסחוט אנשי ציבור". ואגב, גם אז היה נתניהו ראש ממשלה והמוחים גלאון ורוזנטל לחמו להפילו.
אסור לבלבל בין הכורח לשמור על עצמאות שב"כ לבין היפוך היוצרות. זה שאסור לעשות שימוש פוליטי בכוחות הביטחון לא משנה את מעמדם ככפופים לממשלה
אסור לבלבל בין הכורח לשמור על עצמאות הגופים האלה לבין היפוך היוצרות הדיקטטורי. זה שאסור לעשות שימוש פוליטי בכוחות הביטחון והחקירה - כפי שנקבע ברורות בחוק - לא משנה את מעמדם ככפופים לממשלת העם. רק בדיקטטורות כוחות הביטחון הם שממנים את הממשלה ומפעילים את חבריה. אין לכך גם כל קשר ל"דמוקרטיה מתגוננת", שמבוססת על הגנה על הכרעת הרוב. עוד מושג שנעשה בו לאחרונה שימוש שגוי ומסוכן להצדקת עריצות המיעוט, וגם זה בשל רידוד לימודו במקצוע האזרחות הבסיסי כדי לא להקשות חלילה יותר מדי על התלמידים.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.03.25
