"זה לא עניין של יכולות, זה עניין של קשרים". "למה למנות מישהו שיכול לעבוד מצוין אם אפשר למנות מישהו שיודע איך לעבוד איתך?" (ציטוטים מתוך הסדרה "פולישוק", (HOT)). ניתן להניח שגם השחקן האגדי ששון גבאי, המגלם את דמותו הדמיונית של השר מאיר פולישוק, לא דמיין שהסיטקום בכיכובו יהפוך להוויה הבלתי נתפסת של תרבות הממשל העכשווית בישראל.
שחר של יום אפרורי עלה עם פרסום ממצאיה של ועדת מידני – מיסודו של השר דוד אמסלם (ליכוד) בעל האג'נדה הכוחנית, הקוראת לביטול נבחרת הדירקטורים לחברות הממשלתיות. במקום “הנבחרת”, ממליצה הוועדה בדוח (שלפי אמסלם יהפוך להצעת חוק בקרוב) להקים ועדה למינוי דירקטורים לכל חברה, בין היתר על בסיס שיקולים עדתיים וגיאוגרפיים כקריטריון מרכזי, לצד דחיקה מסוימת של תנאי סף מקצועיים; יתרה מכך, הדוח ממליץ לבטל קריטריונים מקצועיים למינוי יו"ר לחברה ממשלתית, במטרה להרחיב עומק ההשפעה של השר הממנה. עם זאת, הוועדה השכילה לקבל את המלצתה של ועדה קודמת (בראשות בכירי האוצר והבנקאות): הטלת קריטריונים מחמירים למינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות רגישות, דוגמת רפאל וחברת חשמל.
דוח מידני משתלב היטב בשורת מהלכיו הכוחניים של השר אמסלם, שבאצטלה עדתית חותר לקדם את הרחבת מפעל הג'ובים למקורבים
דוח מידני משתלב היטב בשורת מהלכיו הכוחניים של השר אמסלם, שבאצטלה עדתית חותר לקדם את הרחבת מפעל הג'ובים למקורבים (הפריפריה פחות מעניינת אותו: בחברת הדואר ביקש לפטר את מישל וקנין. בתעשייה האווירית ניסה למנות את מקורבו והתעמת בבוטות עם שר הביטחון בעניין). למעשה, זוהי אותה גברת בשינוי אדרת – עוד זרוע של ההפיכה המשטרית בניצוחו של שר המשפטים החותר בכל מאודו להחרבת אבני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. גל החקיקה העכור והאנטי-דמוקרטי תוקף כל חלקה טובה בשרידיה של השיטה שהקפידה עשרות שנים על הפרדת רשויות. דוגמה בולטת היא ניסיון ההשתלטות על הוועדה למינוי שופטים, שמכונה "מתווה" סער-לוין, והשיא הוא הניסיון להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, המניפה באומץ את דגל שלטון החוק.
נבחרת הדירקטורים נועדה ליישם את העיקרון שלפיו מינויים לתפקידים ציבוריים צריכים להתבצע בהליך תחרותי ושוויוני. הליך שכזה מבטיח שהשיקול המוביל במינוי יהיה מקצועי – דהיינו טובת החברה, ולא פוליטי – טובת השר הממונה. מהטעם הזה בדיוק, שופטי בג"ץ הוציאו לאחרונה צו על תנאי בעתירה על דרך מינוי נציב שירות המדינה: כדי להבטיח הליך מינוי מקצועי לתפקיד הרגיש הזה, ולא הליך מינוי פוליטי.
אבי כאלוצילום: אלוני מורהמסקנה הברורה מהסחרור אליו מתעקשת הממשלה לקלוע את החברות הממשלתיות, המגלגלות מחזורים של מיליארדי שקלים בשנה ומעסיקות עשרות אלפי עובדים בשוק המקומי, היא אחת: בכנסת הבאה, כחלק מהצורך הבהול לבסס את יסודות הדמוקרטיה בישראל נוכח ניסיון ההפיכה המשטרית, יש מקום להסדיר ולעגן בחוק גם את הקריטריונים לדירקטורים בחברות ממשלתיות, כדי למנוע מחטפים נוספים שבשם הפייק-פריפריאליות יביאו לביטול הליך מינוי שוויוני, תחרותי ומקצועי לשם החלפתו במפעל ג'ובים. זאת, כדי להבטיח כי שיקולים פוליטיים ועסקניים לא יהיו מנת חלקו של תהליך קבלת ההחלטות במגזר כה חיוני ליציבות הכלכלה הישראלית, לשוק התעסוקה, לפריחת המשק ולעתידה של המדינה.
התחלנו בסיטקום של פולישוק ונחתום בריאליטי העכשווי מבית היוצר של שרת התחבורה, מירי רגב: מה שוות החברות הממשלתיות אם איננו יכולים לשלוט בהן?
פורסם לראשונה: 00:00, 11.03.25
