בחודש ה-17 לפרוץ המלחמה חמאס עודנו הגורם השולט בעזה. זו קודם כל אשמתו של ראש הממשלה נתניהו שסרב בעקשנות לעסוק ב"יום שאחרי", בעתיד הניהול והשליטה בעזה שאחרי המלחמה. כיום חיים בעזה למעלה משני מיליון בני אדם ללא דיור ופרנסה. פצצת הזמן הזו מונחת לפתחה של מדינת ישראל, ואין לה האמצעים לטפל בה.
שיקום כלכלי ומינהלי של עזה, ללא כל מעורבות של חמאס, הוא אינטרס ישראלי מובהק. שליטה צבאית ישראלית באוכלוסייה העזתית היא עול שוחק על צה"ל, קודם כל בחיי אנשינו, אבל גם בהטיית משאביו מהכנה לאתגרים ביטחוניים אחרים.
החזון של התנחלות בעזה הוא נחלת סמוטריץ’ ובן גביר, והרצון שלא להרגיז אותם הוא המניע האמיתי לעובדה שאין למלחמה בעזה שום יעד אסטרטגי. מיטוט יכולותיו הצבאיות של חמאס כבר נעשה, וחיסול כל אנשיו עד האחרון שבהם הוא משימה שאין לה סוף מעשי.
על כן מאז שיצא הנשיא טראמפ עם תוכנית ה"ריביירה" שלו, חיבקה אותה ממשלת נתניהו חיבוק עז. הכשל המובנה בתוכנית הוא ששום מדינה ערבית אינה מוכנה לקלוט שני מיליון פלסטינים, ומדינות לא-ערביות משתדלות להיפטר מפליטים מוסלמים שכבר נמצאים בשטחן. אין להם שום עניין בתוספת. "פינוי מרצון" בזמן מלחמה הוא גירוש, ומי שיעסוק בו סופו שיואשם בפשע מלחמה. נדמה שגם טראמפ עצמו מבין שאין היענות בינלאומית ואזורית לתוכנית הריביירה והוא מתחיל להתקפל ממנה.
במצב נואש זה, שבו ישראל תיאלץ לנהל ולמשול בעזה, תוך המשך לחימה בחמאס, הניחה מצרים את תוכניתה לעתיד עזה. החשוב מכל מבחינתנו הוא שאין בה מקום לחמאס: הוא יוחלף ע"י ממשלת מומחים פלסטינית הכפופה לרשות.
זה המקום להבהרות שאינן קלות לעיכול לחלק מאיתנו: אין לשום גוף זולת הרש"פ לגיטימיות בינלאומית למשול באוכלוסייה פלסטינית, ותושבי עזה בכלל זה. חמש עשרה שנים, וביתר שאת בשנים האחרונות, עושה ממשלת ישראל ככל יכולתה להחליש את הרש"פ ולמנוע ממנה משאבים השייכים לה על פי הסכמים עימה. מי שמרסק את הרשות אינו במצב להתלונן על יכולותיה. יש מקום רב לשיפור בתפקודה, אבל זה מחייב לעזור לה ולא לחמאס, האויב המשותף לה ולנו.
מאז האינתיפדה השנייה הישראלים אינם מכירים את כל צדדיה של החברה הפלסטינית ועל כן למרביתנו אין אמון ביכולתם לנהל את ענייניהם האזרחיים ביעילות. הפלסטינים היחידים שהציבור הישראלי מכיר אלה חיות האדם רעולות הפנים, עם הסרט הירוק על מצחם והקלצ'ניקוב בידם. אולם מי שמכיר את האזור שבו אנו חיים ואת החברה הפלסטינית, יודע כי רבות מהחברות הכלכליות המצליחות במזרח התיכון הוקמו ומנוהלות על ידי פלסטינים מוכשרים ומשכילים, שאין בידם לא קלצ'ניקוב ולא מטאטא. יש בחברה הפלסטינית, כולל בזו העזתית, מספיק אנשים היכולים לנהל מדינה בהצלחה.
אפרים סנהאיציק בירןבתוכנית המצרית ברור איך תועבר בהדרגה השליטה הביטחונית בעזה מגורמים חיצוניים לגורמים מקומיים שאינם נוגעים בחמאס. גם מתווה הבנייה מחדש מצוין בה באופן מדורג והגיוני. בעיקר חסרה בה הזהות המפורשת של המדינות שיממנו וירוויחו מבנייתה מחדש של עזה. התוכנית המצרית על 112 עמודיה איננה מושלמת, אך היא מעשית מספיק כדי שיוחל ביישומה. החשוב בה מכל שהיא דוחקת את חמאס החוצה ומציעה חלופות. באין תוכנית רצינית אחרת, ישראלית או בינלאומית, התוכנית המצרית היא האופציה היחידה שקיימת.
ד"ר אפרים סנה, תא"ל במילואים, שירת כשר וכסגן שר הביטחון בממשלות ישראל. חבר הנהלת תנועת מפקדים לביטחון ישראל
פורסם לראשונה: 00:00, 11.03.25
