באחרונה הצטברו איתותים שמעידים, כנראה, שאין הרמוניה מלאה בין ירושלים לוושינגטון בנושא החטופים: החל במגעים שניהל אדם בוהלר עם חמאס, עבור דרך פגישת סטיב וויטקוף עם חמישה שרי חוץ ערביים בנוגע ליוזמה הערבית לסיום המלחמה וכינון סדר חדש בעזה, וכלה בהכרזת טראמפ לפיה אינו תומך בגירוש פלסטינים מהרצועה כאמצעי למימוש חזונו לגבי עתיד האזור.
הפערים שנחשפו כוסו במהירות בהכרזות פומביות לגבי תמימות הדעים בנושא עזה, אולם נותרה התחושה כי בוושינגטון יש מי שתוהה מהי בעצם האסטרטגיה של ישראל. יתרה מכך, המהלכים האמריקאיים האחרונים יוצרים רושם כי המוטיבציה של ארה"ב לקידום עסקה גדולה מזאת של ממשלת ישראל, דבר שהתחדד בעיקר בעקבות פגישת טראמפ עם החטופים ששוחררו משבי חמאס.
ממשלת ישראל מעדיפה, כך נראה, חזרה ללחימה, אך ממשיכה לנופף בסיסמאות לפיהן ניתן גם למוטט את שלטון חמאס וגם לשחרר חטופים. זאת במקום לומר לציבור את האמת הקשה ולפיה אפשר לבחור רק באפשרות אחת. זהו המשך לפנטזיות שהוצגו מאז 7 באוקטובר במקום אסטרטגיות סדורות, ובכללן: "עוד כוח יאלץ את חמאס לשחרר חטופים", "נצליח לשכנע את הארגון לפנות את עזה ולהתפרז מנשקו", "נקדם דה-רדיקליזציה של הפלסטינים", "נקים שלטון שאינו חמאס ואינו עבאס", וכמובן – "נרוקן את עזה מתושביה".
וכך, 17 חודשים לאחר פרוץ המלחמה הקשה בתולדות הסכסוך, נראה שהלימוד וההבנה של ישראל לגבי חמאס נותרו מוגבלים כפי שהיו בתקופת קונספציית ההסדרה. כל זאת, בלי להבין שמדובר בארגון קנאי שמעדיף המשך לחימה ואף התאבדות קולקטיבית על פני הנפת דגל לבן.
במבוי הסתום שאליו נקלעו השיחות על עסקה קיימות רק שתי אפשרויות. האחת, חזרה למלחמה, כפי שתובעים מקבלי החלטות רבים בישראל - תרחיש שבו הסבירות לחילוץ חטופים, בפרט חיים, קלושה; השנייה: הישנות הלחץ האמריקאי על ישראל
במבוי הסתום שאליו נקלעו השיחות על עסקה קיימות רק שתי אפשרויות. האחת, חזרה למלחמה, כפי שתובעים מקבלי החלטות רבים בישראל - תרחיש שבו הסבירות לחילוץ חטופים, בפרט חיים, קלושה; השנייה: הישנות הלחץ האמריקאי על ישראל, כפי שהיה לפני למעלה מ-50 ימים והביא לשחרור חטופים, גם במחיר הכבד של עצירת הלחימה ונסיגת צה"ל מאזורי מפתח ברצועה.
ובינתיים, בשטח בעזה – הטמפרטורות עולות בהדרגה. כמעט מדי יום תוקפת ישראל חוליות של מחבלים אשר מנסים לשקם תשתיות, להטמין מטענים או לאסוף מודיעין על כוחותינו. השיא אירע בשבת, אז נהרגו תשעה מחבלים בצפון הרצועה. לפי מניין חמאס, כ-150 עזתים נהרגו מאז נכנסה הפסקת האש לתוקף. החיבור בין החיכוך הביטחוני הגובר למשבר המתמשך במו"מ עלול לתעל את הצדדים, גם ללא תכנון סדור, להסלמה הדרגתית ואף לחזרה ללחימה עצימה.
כל הברירות שבפני ישראל רעות, ועליה לבחור את הגרועה פחות, וגם לחלק את מטרותיה לפי ממדי זמן. מיטוט שלטון חמאס מחייב כיבוש של כל עזה ושהייה ממושכת באזור תוך תשלום מחיר כלכלי, ביטחוני ומדיני כבד, שספק אם ישראל ערוכה אליו כרגע. בשל כך, עדיף בשלב זה לפנות למימוש עסקה, דבר שיסייע לריפוי החברה הישראלית, גם במחיר אסטרטגי כואב. את המשימה ההיסטורית, וההכרחית, של מיגור חמאס באמצעות כיבוש ושהייה בעזה, נדרש יהיה להכין באופן מעמיק וממושך, ועדיף שהדבר יונהג על ידי צמרת מדינית וביטחונית שלא הייתה מעורבת בקונספציית 7 באוקטובר.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
