המכתב ששלח ראש שב"כ בתגובה לדיון בממשלה על הדחתו חשף מציאות מבהילה, בלתי נסבלת ומאוד מסוכנת. זהו טקסט מכונן, מאת אדם שפועל במשך כל חייו הבוגרים בקודש הקודשים ואינו מזוהה פוליטית. מתוקף תפקידו הוא הגיע למסקנות נוקבות וחד-משמעיות בנוגע לאופיו של השלטון הנוכחי, ובעיקר של העומד בראשו. לא יהיה מופרך לומר שיהיו לוחמים שיקראו את המילים של רונן בר בעודם עומדים להישלח שוב לעזה, ויחשבו היטב לטובת מי ומה הם עומדים להקריב את גופם ונפשם. והאמת? צריך להיות לא הגון באופן קיצוני כדי לבוא אליהם בטענות.
אולם דווקא משום שבר הציב מראה בפני בנימין נתניהו וממשלתו, אי-אפשר לתת לו להתחמק מהשאלות הקשות שמתעוררות גם כלפיו לנוכח הדברים שכתב, בעיקר ביחס להפרת הסכם הפסקת האש בעזה בשבוע שעבר. לא סתם טרח נתניהו להבהיר שחידוש הלחימה בעזה נעשה על בסיס המלצת כל מערכת הביטחון. גם הפרשנים שמסקרים את בר ותומכים בו במאבק נגד הדחתו קבעו כי היה שותף להמלצה שיש לחדש את הלחימה, גם במחיר הסיכון לחיי החטופים, במטרה להשיב את חמאס לשולחן המשא ומתן.
לא ברור כיצד זה מסתדר עם הדברים המדהימים והחמורים שבר עצמו כתב: "אין בסיס לטענה בדבר חוסר האמון (של נתניהו בבר) לכאורה, וזאת למעט אם הכוונה האמיתית, שככל הנראה כשלתי בהבנתה, הייתה לקיים משא ומתן מבלי להגיע לעסקה. בפועל, הרחקת ראש המוסד והרחקתי מהובלת המו"מ פגעה בצוות ולא קידמה כלל את שחרור החטופים".
עינב שיףבהנחה סבירה שבר לא הגיע למסקנות הללו רגע אחרי שמטוסי חיל האוויר שבו להפציץ מטרות בעזה, אזי הוא קובע כי ביצוע המתקפה לא באמת מקדם השבת חטופים: הרי גם אם חמאס יגיע לשולחן המו"מ – לנתניהו אין שום כוונה להגיע להסכם שיביא את כולם. ומאחר שגם במערכת הביטחון כבר מודים שאין שום ודאות שהחטופים אכן לא נפגעו במתקפות צה"ל – יש "הערכות", וגם הן נשמעות יותר כמו ניחושים – קיים סיכוי שהמתקפה לא רק שלא קידמה הסכם שממילא נתניהו (לשיטת בר) לא מעוניין בו, היא רק הזיקה לחטופים: במקרה הטוב התעללו בהם. במקרה הרע, לא נותר במי להתעלל.
לכן, עם כל הכבוד למעמדו החדש של ראש הארגון החשאי כסמל קדוש להגנת הדמוקרטיה – עוד מקרה פסיכי שעליו אפשר לומר "רק בישראל" – הוא היה שותף לא רק למחדל הנורא של 7 באוקטובר, אלא גם להנצחתו ממש עד לימים האחרונים: מהרגע שהנוסחה של "לחץ צבאי מביא חטופים" התגלתה כאשליה, ועד לתמיכה בהפרת הפסקת האש, תחת הנהגה שלא רוצה להחזיר את כלל החטופים ולסיים את המלחמה. מעבר לזה: בר לא מותיר מקום לרמזים בנוגע לדעתו על נתניהו, שיקול דעתו והעקרונות שמנחים אותו בזמן המשבר החמור בתולדות במדינה. אם כך, מנין הסמכות המוסרית לתמוך במהלך שמסכן אזרחים שנחטפו מהמיטות שלהם, בעוד ראש הממשלה בכלל טרוד מהחקירות בלשכתו?
בר אולי מבין את גודל האיום על המרקם השברירי של המשטר בישראל, ואין ממש ספק שהחטופים יקרים לו יותר ממה שהם חשובים לנתניהו. זה עדיין לא מסביר: איך לעזאזל היד שכתבה מכתב שמאשים את נתניהו בהפקרתם, היא גם זו שהמליצה לו לשלוח את המטוסים שעלולים להרוג אותם.
בר אולי מבין את גודל האיום על הדמוקרטיה, ואין ספק שהחטופים יקרים לו. זה עדיין לא מסביר: איך לעזאזל היד שכתבה מכתב שמאשים את נתניהו בהפקרתם, היא גם זו שהמליצה לו לשלוח את המטוסים שעלולים להרוג אותם
