"המבצר נפל", זעקה הודעה שרצה בקבוצת הוואטסאפ של אנשי המשפט, וכ"הוכחה" לטענה הציגו מחבריה את החלטת שופטת בית המשפט העליון, רות רונן, לתת למדינה למעלה מחודשיים ימים להשיב לעתירות נגד שינוי הוועדה לבחירת שופטים תגובה מקדמית בלבד. לדעת הכותבים, הדבר מלמד על כך שבית המשפט העליון מפוחד ועתיד למסמס את העתירה עוד חודשים רבים, "ושימו לב שמדובר רק בתגובה מקדמית!!!". מכאן המסקנה נצבעה אדום: "חייבים לצאת לרחובות ולהראות לשופטים שאנחנו איתם".
כמויות הלייקים שנאספו בתחתית ההודעה לימדו על הסכמת המשתתפים וזה העציב. ניחא אם הייתה זאת קבוצה של מי שלא למדו משפטים מעולם, אבל מדובר באלה שזה מקצועם כל שעות היממה. הם הרי הראשונים לדעת שדחיית הדיונים בעתירות לזמן כזה אינה מלמדת דבר וחצי דבר.
ראשית, כי אלה סדרי הזמן הרגילים. שעון בית המשפט, גם זה שתלוי בבג"ץ, עובד לאט ולא במקרה. זמני ההפעלה של בתי המשפט והתמשכות ההליכים בהם משרתים את אדוני השיטה אל מול האוכלוסיות המוחלשות. קשיי היום-יום והמצוקות הרבות לא מאפשרים לאחרונים להמתין כל כך הרבה זמן והם נאלצים לוותר ולהתפשר על זכויותיהם. זה גם מהווה אפקט מצנן לעתירות עתידיות של מי שיודע מראש שאין לו את אורך הנשימה הדרוש. לשמחת אלה שהפכו את מערכת המשפט לכלי שרת לקידום האינטרסים שלהם.
שנית, כי מדובר בחוק שייכנס לתוקפו רק בכנסת הבאה. אין שום בהילות לדון בו. להפך. אפשר שבתקופה זו יגיע פתרון מבחוץ – בדמות פשרה פוליטית או שינוי אחר – שיפטור את בג"ץ מהצורך לדון בחוקתיות חוק יסוד כשאין חוק יסוד שמעניק לו את הסמכות לעשות כן, ובכך להצטרף שוב למועדון הלא-מכובד של בתי המשפט העליונים ב"דמוקרטיות" של בנגלדש ובליז.
שלישית, דווקא ההתעכבות עשויה לשרת את הצד שחי בתחושה שהמבצר נפל. עניין זה מצריך הסבר קצרצר: מאחר שישנם כיום 12 שופטים בעליון, המספר המרבי של שופטים שיכולים לדון בעתירות הוא 11. במקרה כזה השופטת רונן, שנמנתה עם שמונת השופטים שפסלו את תיקון הסבירות בחוק היסוד, לא תיכלל בהרכב משום שהיא האחרונה שמונתה לעליון. לעומת זאת, אם הדיונים יידחו, התמונה תשתנה מהקצה לקצה. השופט יוסף אלרון, אחד משלושת השופטים בבג"ץ הסבירות שקבעו שאין בכלל סמכות לבטל חוק יסוד, צפוי לפרוש באוקטובר הקרוב עם הגיעו לגיל 70 (כשבתקופת הביניים יש כ-60 ימי פגרות). במקומו תיכנס להרכב השופטת רונן. מה שמעלה באופן ניכר את סיכויי קבלת העתירות. אגב, את ההסבר הזה לא נדרש לתת בקבוצות משפטנים. חישובים אלה הם לחם חוקם.
למי שעדיין מתקשה להבין את היתרון שבדבר עבור מגישי העתירות, מוצע להיזכר ב"משחקי הכס" שניהלה בשעתו הנשיאה אסתר חיות כשניווטה את הדיונים בעתירות נגד תיקון הסבירות רק כדי שהיא והשופטת ענת ברון יהיו בהרכב
למי שעדיין מתקשה להבין את היתרון שבדבר עבור מגישי העתירות, מוצע להיזכר ב"משחקי הכס" שניהלה בשעתו הנשיאה אסתר חיות כשניווטה את הדיונים בעתירות נגד תיקון הסבירות רק כדי שהיא והשופטת ענת ברון יהיו בהרכב. וכך, הדיון המשפטי החשוב ביותר שנוהל כאן אי פעם התקיים בתוך שישה שבועות, וזאת בזמן שמערכת המשפט עצרה את שעוני העצר שלה עם הכרזת "מצב חירום מיוחד" בשל פרוץ המלחמה. התנהלות זו אפשרה לנשיאה להעביר הכרעה ברוב שברירי של קול אחד. רוב שכבר בפרסום ההכרעה לא היה קיים, ועל כן נתפס בקרב חוגים גדולים בציבור כמחטף.
כאמור, בניגוד לתיקון הסבירות שנכנס לתוקף מיידי, כאן בכל מקרה מדובר בתיקון שיחול רק בעתיד – אבל העיקרון המשחקי ברור: הדחייה דווקא מאפשרת למבצר לשרוד ולא להפך. אז אולי, רק אולי, זה לא מה שבאמת מעניין את זועקי “קץ הדמוקרטיה” המקצועיים? קטונתי מלדעת.
