זאת התקופה הכי לא סבירה בה להיות אדם סביר. להיות אחד שחפץ בטוב, ציוני, לאומי, בעד הניצחון, בעד שמערכות המדינה יתפקדו כראוי, בלי אינטרסים פוליטיים קטנים.
כל אדם כזה תקוע בימים אלה במצב בלתי אפשרי. כאילו שהכניסו אותנו לתוך מבוך שאין לו סוף. ומשני הצדדים יש כוחות-על שמושכים בעוצמה אדירה. פחות אכפת להם מהמהות, מאיזו מדינה אנחנו משאירים לילדים שלנו - מטרת-העל היא לשבור את הצד השני. וכולנו מפסידים.
ההקלטות שפורסמו עד כה של ראש החטיבה היהודית בשב"כ הן מזעזעות. אדם כזה, שמבטא שנאה ואיבה ישירה למושאי המעקב המודיעיני שעליו הוא מופקד, לא יכול להישאר בתפקיד.
קשה להיות בתפקיד מודיעיני מול אחים. החטיבה היהודית בשב"כ מונחת על נקודה מאוד מורכבת: היא צריכה לעקוב אחרי יהודים, אחים, לסכל טרור שהם עלולים לממש, אבל ברמה הערכית, חייבת לעשות זאת בלי שנאה.
מפקד ימ"ר ש"י מקליט בכיר בשב"כ במסגרת שיחה מקצועית ביניהם, ואז כשאותו מפקד משטרה סרח ונמצא תחת חקירה פלילית, הוא מדליף לטלוויזיה את ההקלטות האלה, בלי לנסות בכלל לטשטש עקבות. זה מצבנו באמצע המלחמה הארוכה בתולדות המדינה
עכשיו - לא מאוד מפתיע, הגענו למצב שבו בכירים ביותר בשב"כ מבטאים איבה ליהודים. הרי אין כמו שיחות סגורות כדי להבין את תמצית נפשו של האדם. ובשיחות הסגורות שפורסמו בימים האחרונים, נשמעת היטב תמצית נפשו של ראש החטיבה הלא-ערבית, האיש שאחראי על סיכול טרור יהודי. חטיבה שבעידן של שפיות אמורה לעסוק בסיכול טרור יהודי, ככל שמתקיים כזה. ותו לא. בלי שנאה, בלי איבה, בלי יחס מגעיל לציבור המתנחלים הציוני. ומי ששומע את ההקלטות שפורסמו, מבין שאצל ראש החטיבה הנוכחי כל אלה לא מתקיימים.
מאידך, איך בכלל הגיעו לחיינו ההקלטות האלה? זה בסך הכול הסעיף המי-יודע-כמה במאבק האינסופי שבין הרשויות השונות. מפקד ימ"ר ש"י מקליט בכיר בשב"כ במסגרת שיחה מקצועית ביניהם, ואז כשאותו מפקד משטרה סרח ונמצא תחת חקירה פלילית, הוא מדליף לטלוויזיה את ההקלטות האלה, בלי לנסות בכלל לטשטש עקבות. זה מצבנו באמצע המלחמה הארוכה בתולדות המדינה.
ועל הדרך, כולם חוגגים. פוליטיקאים חסרי אחריות מנפצים לרסיסים את הממלכתיות. מנצלים את העוול הערכי החריף שחולל ראש החטיבה היהודית.
קרב רב של זריקת אחריות זה על זה
כן, ראש שב"כ חייב ללכת הביתה - לא סביר שאדם שהוא האחראי העליון לסיכול טרור מרצועת עזה, יישאר בתפקידו שנה וחצי אחרי הכישלון הגדול ביותר בתולדות השירות. מאידך, האזרח הסביר נקלע שוב למהומה רבת משתתפים: כולם לכאורה נושאים באחריות העליונה ביותר לביטחון המדינה ולהמשך קיומה, ובפועל הפכו את חיינו לקרב רב של זריקת אחריות זה על זה.
רונן בר הוא אחראי על למחדל, אבל בנימין נתניהו (שאחראי גם הוא) רוצה שילך הביתה לא בגלל הכישלון הבלתי נתפס שלו - נתניהו בכלל מאויים מהרצון המאוד סביר של בר לחקור לעומק את הפרשה המוטרפת שהתנהלה בלשכתו של ראש הממשלה.
בעיצומה של המלחמה, המדינה שבה מתגוררים כל בכירי חמאס, זו שבה התפללו איסמעיל הנייה וחאלד משעל את תפילת ההודיה שלהם לשמע הבשורות על טבח 7 באוקטובר, היא-היא מימנה את העסקתו של יועץ בכיר לראש הממשלה. ואם זה לא מספיק, כל זה קרה אחרי שאותו יועץ לא עבר סיווג ביטחוני. אפשר טיפה שפיות בבקשה?
עמיחי אתאליצילום: מתן צורי בנימין נתניהו רוצה לפטר את רונן בר מהסיבות הלא נכונות, רונן בר מתעקש להישאר בתפקיד מהסיבות הלא נכונות, היועצת המשפטית לממשלה מתערבת מהנימוקים הלא נכונים והמוני פוליטיקאים שופכים גלונים של דלק על המדורה הזאת, מהסיבות הלא נכונות, כולם פועלים מאינטרסים צרים, קטנים ולא מצליחים להתעלות לגודל השעה המורכבת שבה אנחנו נמצאים.
