השנה החג אפילו יותר מאתגר מאשר בשנה הקודמת.
לכולם, למעט החטופים שחזרו הביתה מאז הפסח הקודם, החג השנה קשה יותר. בשנה שעברה היה לנו, ולמשפחות נוספות, אדם אהוב וחי בשבי; עכשיו הם כבר לא איתנו. בשנה שעברה היו לנו חשדות לגבי מה שעובר על החטופים בידי חמאס. היום כולנו, כאן ובעולם כולו, יודעים. שמענו את עדויות הגבורה של אלי שרעבי, אור לוי, אלי-ה כהן, טל שוהם, ירדן ביבס, קית' סיגל ורבים אחרים, והודות להם אנחנו יודעים כי אחינו שעדיין בשבי מעונים, מורעבים, כבולים וסובלים. אנחנו יודעים שלנהג הטנק מתן אנגרסט יד אחת שכבר לא מתפקדת ופנים חבולים וא-סימטריים. אנחנו יודעים שהמוזיקאי המחונן אלון אהל יושב לבדו, אזוק ופצוע, עם רסיסים בעין אחת ורסיסים בידו. אנחנו לא יכולים לשכוח, ולא יכולים להתעלם.
דיברנו רבות, אשתי רייצ'ל ואני, על משמעותו של פסח בשנה הזו. השנה אנחנו חייבים לחטופים, למשפחותיהם ולעצמנו, להישען על הכאב הקולקטיבי שלנו. אל לנו להעמיד פנים שיש לנו חירות או גאולה. גם אלו מאיתנו שמנסים לשעשע ילדים קטנים במהלך הסדר חייבים לזכור ולהזכיר את מה שנשתנה בשנה הזו.
השנה נדביק כולנו את המספר 554 לצלחת הסדר שלנו. נשים לימון צהוב על השולחן, צהוב כמו המאבק, חמוץ כמו המציאות שאנו חיים בה. לא רק נטבול ירקות במי מלח; נשתה את מי המלח שהאחים שלנו שותים, כפי שסיפר המשוחרר טל שהם, בזמן שאנו יושבים ליד שולחנות החג. נשתה ונזכור את הדמעות שהחטופים האהובים שלנו ומשפחותיהם מזילים, ואשר מציפות גם את עינינו. במקום לחגוג, נהפוך את החירות והגאולה לשאיפה ולתקווה שלנו. לא בשנה הבאה בני חורין, כי אם מחר. נוסיף כולנו קושיה אחת נוספת לארבע הקושיות: מדוע הם עדיין לא בבית?
משמעות המילים "כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח" אינה להזמין רק את מי שחולק איתנו דעה פוליטית או את מי שמאמין ומקיים מצוות כמונו, כי אם להזמין את כל הרעבים או הנזקקים להצטרף אלינו. הרבה יותר מאחד אותנו מאשר מפריד בינינו, ועלינו לקחת את המסר הזה גם מחוץ לשולחנות הסדר שלנו.
תוך כדי המאבק הקריטי להחזיר מיד הביתה את כל 59 יקירינו הנותרים, נכיר, במיוחד עכשיו, בגיבורים שבקרבנו. נאמץ את הגיבורים שלנו שחזרו מהשבי והתייצבו היישר למאבק על החטופים הנותרים. נרומם את החיילים האמיצים שלנו, שהקריבו כל כך הרבה ושירתו מאות ימים כדי להגן על כולנו. נודה, למשל, לחברה שלי שאפתה 10 עוגות בשבוע במשך 78 שבועות רצופים עבור הגיבורים והגיבורות שלנו בחזית. נצדיע לאותם צעירים שעוברים לדרום ולצפון כדי להיות חלק מהבנייה מחדש והשיקום. נוריד את הכובע בפני עובדי הדפוס האמיצים בקיבוץ בארי, שימים ספורים לאחר שהתמודדו עם אכזריות בלתי נתפסת ולאחר שפונו מבתיהם הרגישו שעליהם להפעיל מחדש את מכונות הדפוס, וכך עשו. מאז הם לא פסקו מלהדפיס.
ג'ון גולדברג פולין צילום: חן שימל אנחנו עם מופתי. עם ששורד. יחד. אנחנו חזקים יותר כשאנחנו מאוחדים, ונהיה חזקים יותר כאשר נצליח להחזיר הביתה את כל 59 החטופים. אבותינו שיצאו ממצרים, מהשעבוד, הסבל והייסורים, לא היו קבוצה אחידה של אנשים זהים. המשותף ביניהם היה שכולם רצו וייחלו לעתיד ולגורל אחרים. זה המקום שבו אנחנו מוצאים את עצמנו עכשיו; לא כולנו צריכים להסכים ולחלוק דעות זהות, אבל חובה עלינו להתאחד, להיות יחד, כדי להתעלות מעל הגלות בה כולנו נמצאים כרגע.
מי ייתן ונזכה כולנו להתאחד למען המטרה הנעלה הזו. מי ייתן ונזכה כולנו בפסח הקרוב לניסים ולחופש אמיתי ומיידי.
הירש גולדברג-פולין ז"ל, בנו של ג'ון, נחטף מפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר ונרצח במנהרה בעזה באוגוסט 2024
