האם לחץ צבאי מחזיר חטופים? שנה וחצי לתוך מלחמת חרבות ברזל ולמשא ומתן לשחרור החטופים, כבר ניתן לתת תשובה מבוססת לשאלה הזו. בשורה התחתונה, לחץ צבאי חיוני להחזרת חטופים, אך יש גבול להשפעתו, נדרש לנצל אותו בתזמון מתאים, והוא כרוך בסיכונים. לאורך המלחמה, הלחץ הצבאי יצר מספר חלונות הזדמנות להגעה להסכם, ולצערי את חלקם פיספסנו. המהלך הצבאי הנוכחי מייצר חלון הזדמנות נוסף, והצלחה או כישלון בהגעה להסכם בחלון זה הם באחריות הדרג המדיני וצוות המו"מ.
כיצד משפיע לחץ צבאי על שחרור חטופים? מצד אחד, הוא חיוני להחזרת החטופים, משום שרק תחת לחץ צבאי חמאס מתגמש ביחס לדרישותיו הקיצוניות. ככל שהלחץ גובר ומתמשך, כך גם גדלה נכונותו של חמאס להיענות לדרישות ישראל. מצד שני, יש גבול להשפעת הלחץ הצבאי, משום שחמאס – כארגון טרור קיצוני – גם נכון להתעקש לאורך זמן על דרישות שהוא תופס כקריטיות עבורו.
1 צפייה בגלריה
כוח צנחנים בשג'אעיה. לחץ צבאי חיוני להחזרת חטופים, אך יש גבול להשפעתו
(| צילום: דובר צה"ל)
בנוסף, התברר שתחושת הלחץ בחמאס מורגשת בגלים, ולכן נדרש למצות את הלחץ הצבאי להגעה להסכם בתזמון נכון. מרגע שמתחיל שלב עצים בלחימה, לוקח מספר שבועות עד שהלחץ הצבאי הופך לתחושת לחץ בחמאס – ולגמישות בעמדותיו. ככל שהלחימה נמשכת הלחץ גובר, עד שבשלב מסוים הוא מתחיל לרדת, וחמאס שב ומקשיח עמדות.
ירידת תחושת הלחץ נובעת משילוב של מיצוי התנופה המבצעית של אותו פרק לחימה, ושל הסתגלות של הארגון למאפייני המבצע ומציאת פתרונות עוקפים. לכאורה ניתן לדרוש מצה"ל לקיים רצף של מבצעים שיביאו לתחושת לחץ הולכת וגוברת ברציפות, אבל שנה וחצי של לחימה מוכיחות שזה אינו מעשי.
מה שנדרש הוא לחתור להסכם כשתחושת הלחץ בחמאס עדיין בשיאה, אך לפני שהיא מתחילה לרדת. בנקודת זמן זו, צריך שתהיה בפני חמאס טיוטת הסכם שממצה את מרחב הגמישות שלו, אך לא מעבר לכך
לכן, מה שנדרש הוא לחתור להסכם כשתחושת הלחץ בחמאס עדיין בשיאה, אך לפני שהיא מתחילה לרדת. בנקודת זמן זו, צריך שתהיה בפני חמאס טיוטת הסכם שממצה את מרחב הגמישות שלו, אך לא מעבר לכך. אם התקדמות המו"מ לאורך חלון ההזדמנויות היא איטית מדי, ואינה מתכנסת להצעה שגם חמאס עשוי להסכים לה, הרי שלא יהיה הסכם, הלחץ יירד, חמאס יקשיח שוב את עמדותיו – וחלון ההזדמנויות ייסגר לחודשים ארוכים.
דוגמה לכך ניתן לראות בעת חידוש הלחימה לאחר קריסת העסקה הראשונה, בדצמבר 2023. באותו זמן, חמאס סירב לנהל מו"מ תחת אש ודרש הפסקת אש כתנאי מקדים לשיח על כל עסקה נוספת. המבצע הצבאי בחאן-יונס, שהחל באותה עת, הביא תוך מספר שבועות לגמישות הולכת וגוברת בעמדת חמאס. בסוף דצמבר חמאס הסכים לנהל מו"מ, אך רק בתנאי שהוא יוביל לסיום המלחמה. בסוף ינואר, הנהגת חמאס כבר הסכימה לקבל את המתווה התלת-שלבי, שמאפשר הפסקת אש זמנית בלבד בשלב א'. המשך הלחימה הוביל במהלך פברואר ומארס להתגמשויות נוספות, כמו הנכונות לשחרר את חמש התצפיתניות כבר בשלב א' והקטנת "מפתחות" חילופי האסירים והחטופים למספרים נמוכים יותר.
לאורך כל החודשים הללו, הנהגת חמאס התעקשה על הדרישה לחזרת תושבים לצפון עזה בשלב א'. זו הייתה דרישה קריטית מבחינתם, וגם חודשים של לחץ צבאי לא גרמו להם להתגמש באופן מהותי
ואולם, היה גבול לגמישות חמאס. לאורך כל החודשים הללו, הנהגת חמאס התעקשה על הדרישה לחזרת תושבים לצפון עזה בשלב א'. זו הייתה דרישה קריטית מבחינתם, וגם חודשים של לחץ צבאי לא גרמו להם להתגמש באופן מהותי. בשלב זה של המו"מ גם ישראל התעקשה שלא לסגת מציר נצרים, לא הייתה התכנסות להסכם, ובתחילת אפריל "גל הלחץ" החל לרדת.
כך, בשבוע הראשון של אפריל, אירעה תקלה מבצעית שבה נפגעו עובדי הארגון ההומניטרי World Central Kitchen, במקביל לוויכוח פומבי עם הממשל האמריקאי על קידום המבצע ברפיח. ב-7 באפריל גם הודיע צה"ל על נסיגת כוחותיו מחאן-יונס. תוך ימים ספורים, חמאס הפגין מחדש קשיחות וחזר להתעקש על סיום הלחימה כתנאי בסיסי לכל הסכם. על אף שבשלב הזה ישראל כבר הסכימה לנסיגה חלקית מציר נצרים, חלון ההזדמנויות נסגר וההזדמנות התפספסה.
חלון הזדמנויות נוסף התפספס בקיץ האחרון, במקביל למבצע רפיח, וההגעה להסכם נדחתה רק לחלון ההזדמנויות שאחריו, בינואר 2025 – במקביל למבצע בצפון עזה. המפתח להצלחה בחלון ההזדמנויות של ינואר היה שבמקביל לגמישות הגוברת של חמאס, גם ישראל גילתה את הגמישות הנדרשת, בעקבות הלחץ שהפעיל עליה טראמפ. כך, תהליך המו"מ התכנס לתוך חלון ההזדמנויות, ההסכם הושג, ו-33 חטופים שבו לבתיהם או לקבורה בארץ.
בימים אלו אנו שוב מצויים בעיצומו של חלון הזדמנויות. המשמעות היא שנדרש לשים על השולחן הצעה מתאימה, שתאפשר להגיע להסכם. אחרת, גם אם חמאס הוא זה שמסרב, הכישלון הוא של ישראל. אם החלון ייסגר ללא הסכם, ההמתנה לחלון ההזדמנויות הבא עלולה להיות ממושכת ומחירה גבוה במיוחד.
בכל מו"מ יש מחיר גם לזמן החולף, אך במקרה הנוכחי – של מו"מ המתנהל תוך כדי לחימה, ותוך שהיית חטופים בשבי חמאס, מחיר הזמן נמדד בחיי אדם
בכל מו"מ יש מחיר גם לזמן החולף, אך במקרה הנוכחי – של מו"מ המתנהל תוך כדי לחימה, ותוך שהיית חטופים בשבי חמאס, מחיר הזמן נמדד בחיי אדם. כך, ב-30 באוגוסט חזרנו מסבב מו"מ בדוחא, שבו השיחות נקלעו למבוי סתום לאחר חודשיים רצופים ומאומצים. כבר למחרת בבוקר הכה בנו המחיר במלוא עוצמתו, עת נודע לנו על הירצחם בשבי של ששת החטופים בתל סולטאן.
גם עכשיו, בכל יום שחולף, נמשך הסבל של החטופים החיים וגובר מאוד הסיכון לחייהם. הסיכון הזה נובע מהימשכות השהייה בתנאים קשים בשבי, אך לצערנו לעיתים גם כתוצאה ישירה או עקיפה של פעילות צה"ל, על אף המאמץ העצום המושקע בצבא ובמפקדת השבויים והנעדרים כדי למזער אותו. בנוסף, הזמן החולף מתבטא גם בסיכון לחיי חיילים – מחיר כבד של המלחמה – ומדגיש את החשיבות של ניצול מיטבי ומושכל של הלחץ הצבאי כדי להגיע לעסקה, ולחסוך את הצורך להמתין לחלון הזדמנויות נוסף.
ערב יום הזיכרון תשפ"ה, כאשר המושג המופשט "לחץ צבאי" לובש פנים ושמות, נדרש שממשלת ישראל תקבל את ההחלטות האמיצות המתחייבות כדי להגיע להסכם ולשחרר את 59 אחינו ואחיותינו המצויים בשבי חמאס.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.04.25
