ב-7 באוקטובר 2023 היה סגן עומרי שורץ ז"ל במשימת הגנה בציר המתפללים בחברון. עם פרוץ המלחמה הוקפץ עומרי, ששירת כלוחם בסיירת צנחנים והיה באותם ימים צוער בגדוד גפן, לקרבות הקשים בעוטף עזה. באותו יום הוא נלחם בגבורה בקיבוץ כיסופים ובמקומות נוספים בעוטף - חבל ארץ שאליו היה קשור מאוד.
עומרי, שהיה בן 21 במותו, גדל בשדמות דבורה שבגליל התחתון, אך לפני שהתגייס החליט לעשות שנת שירות בקיבוץ בארי. המשפחה המאמצת שלו בשנת השירות לא הייתה בקיבוץ בבוקר הטבח, אך על עומרי שהרגיש חלק מהקהילה זה השפיע מאוד, ולכן הוא כינה את המלחמה בתחילתה "מלחמת בארי".
לאחר הקרבות, ואחרי זמן רב של משימות הגנה בעוטף, יצא הגדוד של עומרי לסוף שבוע בבית, רגע לפני שהם נכנסים לתמרון קרקעי בתוך הרצועה. את אותו סוף שבוע בחר עומרי להעביר לצד קהילת בארי שפונתה באותם ימים לים המלח, ולשם הגיעו גם הוריו, שירלי ותומר, לפגוש אותו. "הוא מאוד אהב את בארי ואת החיים שם, ואפילו הייתה לו מחשבה לחזור לשם אחרי הצבא", סיפר אביו תומר בשיחה עם ynet.
עומרי היה תלמיד מצטיין, מנהיג מלידה ומוקף בחברים. בילדותו הוא שיחק כדורגל בהפועל חיפה, עד שהחליט בנעוריו שהגיע הזמן "לעשות שטויות עם חברים". אחרי שנת השירות בבארי הוא התגייס לסיירת צנחנים, משם יצא לקורס מ"כים שאותו סיים בהצטיינות, והמשיך להיות מפקד בקורס מ"כים. לאחר מכן יצא עומרי לקורס קצינים, שבסיומו אמור היה להיות מפקד צוות בסיירת צנחנים. "הוא היה מאוד חכם וחד. היה לנו קשר מאוד טוב, והאמת שהוא ידע גם שהערצתי אותו", סיפר אביו.
כשהחל התמרון הקרקעי ברצועה, לקחו בו כאמור חלק גם הלוחמים מגדוד גפן של בה"ד 1. "בהתחלה הייתה מחשבה לא להכניס אותם", סיפר האב, "אבל עומרי וחבריו אמרו מיד שבתור קצינים לעתיד שיפקדו על לוחמים - 'אין מצב שלא נילחם בעזה'". וכך, בסוף חודש נובמבר נכנס גדוד גפן ללחימה ברצועה ולקח חלק בפעולות התקפיות מורכבות. "עומרי היה קלע חוד בצוות שלו, ובאחד האיתורים שהם נכנסו אליו הם הותקלו על-ידי מחבלים", סיפר אביו תומר.
עוד הוא סיפר: "עומרי בהתחלה נפצע ביד - אבל המשיך להילחם. בסוף הוא נהרג בקרב הזה. הלוחמים שהיו לצידו באותם רגעים סיפרו לנו ש'הוא היה מטורף, נלחם כמו אריה. בקור רוח, גם אחרי שהוא נפצע'". לדבריו, ההתנהלות הזאת שבה שמר עומרי על קור רוח בסיטואציה קשה ומורכבת, אפיינה מאוד את בנו. "הוא מצד אחד מאוד רגיש, ומצד שני חד ויודע בדיוק מה הוא עושה", אמר.
ביום שבו נפל עומרי בקרב בצפון הרצועה, ב-20 בדצמבר 2023, אמור היה אביו להגיע לדרום עם חבילות שאסף מכל ההורים של הלוחמים בגדוד, במטרה שייכנסו לעזה. בשיחה עם ynet נזכר איך באותו יום האוטו שלו "היה מלא חבילות", והוסיף: "אפילו ביקשתי מהחברים שלו שיכתבו מכתבים. ישבתי כאן במשרד, הדפסתי הכול, כתבתי לו גם בכתב יד ובערב נסעתי הביתה. איך שאני מגיע לחניה אני רואה בגינה שלושה קצינים עולים לכיוון הבית. רצתי אליהם, תפסתי אותם בכניסה ואמרתי להם 'תגידו לי שהוא פצוע', כי ידעתי שגם לפצוע קשה מודיעים. אמרו לי שלא - ושם נשברו חיינו".
"תן לי עוד קצת להנשים אותך"
מאז נפילתו של עומרי בקרב חלפו כבר יותר משנה וארבעה חודשים, ומשפחתו עדיין מנסה להכיל את האובדן הבלתי נתפס. "כל אחד לוקח את הדברים אחרת ומתמודד באופן שונה", סיפר אביו, שהוסיף כי מהרגע הראשון הבין ש"כדי לשרוד עליו לפעול באופן אקטיבי". לדבריו, "העמקתי מאוד בכל התחום הזה של שכול, ניסיתי ללמוד אותו והלכתי לכל טיפול אפשרי. אני חושב שהדבר המרכזי שעובד הוא ההחלטה שלי להמשיך להנשים אותו כמה שאפשר. אני מאוד מאמין במשפט של פילוסוף ספרדי שאמר פעם 'אדם חי עד אחרון זוכריו'".
וכך, החל תומר עם מסורת חדשה - לכתוב לבנו בכל שבוע מכתב. את המכתבים מפרסם תומר ברשתות החברתיות, תחת הכותרת "עומרי לסופ"ש" - והם זוכים לעשרות אלפי צפיות, שיתופים, לייקים ותגובות. "בהתחלה הייתי משותק, לא הצלחתי לכתוב מילה", שחזר האב. "ואז חברה אמרה לי שנפתחה איזו סדנת כתיבה והסכמתי לנסות. משם החלטתי שאני כותב לעומרי בכל שבוע ומפרסם את זה בפייסבוק שלי".
את המכתבים לעומרי כותב תומר על כל דבר שעולה לו לראש, החל מיום הזיכרון הראשון בלעדיו והחגים ועד לימי הולדת לאחיו, נועם ואלה, או לבת זוגו מאיה. "זה גם נותן לי סוג של עוגן מסוים. אני מאוד רוצה להצליח לחבור לעומרי, שהוא באמת ישמע אותי", סיפר האב. "הרבה פעמים אני מצליח ממש לדמיין את התגובות שלו, את המענה שלו. יכול להיות שאם הוא היה קורא את המכתבים הוא היה אומר לי לפעמים 'אבא, חלאס, תתקדם', אבל אני חושב שבגדול הוא היה מבסוט עליי".
3 צפייה בגלריה
"היה לנו קשר מאוד טוב, והאמת שהוא ידע גם שהערצתי אותו". תומר שורץ
(צילום: אלעד גרשגורן)
ב-1 באוגוסט 2024, אחרי יותר מחצי שנה של כתיבה באופן קבוע, כתב תומר לראשונה דיאלוג מצמרר בינו לבין בנו עומרי. "למה אתה כותב אבא?", נכתב בפתח המכתב, כשאלה של עומרי לתומר, שהשיב לו: "כי אדם חי עד אחרון זוכריו. תן לי עוד קצת להנשים אותך, רק עוד קצת". בהמשך כותב תומר בשם בנו, "אבל אבא, תרפה, היום יום ההולדת שלי", והאב משיב: "איך חוגגים למי שלא יגיע ליום הולדת 22?".
במכתב נוסף סיפר תומר לבנו על סופי השבוע קשים בלעדיו, וכתב איך "קפלן מהצוות סיפר לנו בשבעה שהוא תמיד היה שואל אותך בראשון, 'תגיד, איך יצאת לבלות במוצ"ש עד כל כך מאוחר', ואתה היית עונה לו, 'הצבא הוציא אותי גמור לסופ"ש, וככה הוא יקבל אותי בחזרה בראשון'". בסוף המכתב הוסיף האב: "שומע עומרי, אתה חייב לכוון אותי יותר. אני מרגיש אבוד יותר מדי פעמים. בעיקר מטריף אותי שאין איזה נתיב התקדמות. זאת אומרת יש, אבל זה הכי צעד קדימה שניים אחורה שיכולתי לדמיין. כי הנה, חזרתי קצת לשתות קפה, והתחלתי לחשוב על צעידה בשדות, אבל אז שוב לבד עם משקפי-השמש-מסתירות-הדמעות לכל הנוסעים מולי בכביש לבאר שבע".
במכתב אחר שכתב לבנו סיפר תומר על חופשה משפחתית שהם עשו במדבר בחג הפסח – בלעדיו. "הטיולים האלו עם האחים ובני הדודים שלך, כשלכולם ברור, בלי מילים, שהכול כמעט מושלם, כי רק דבר אחד חסר בנוף המדברי המטריף הזה", כתב לו האב. בהמשך הוסיף: "שומע עומרי, אז נגמר המדבר, והשבוע שכול המועד (שלפעמים אני חושב לקרוא לו שחול המועד, כי משחילים לנו את המועד הלא חגיגי הזה) מנוצל לביקורים של חברים שכולים שלנו וחבר'ה שכולים שלך מהצוות. ועוד סיפור מבצבץ. ועוד אנקדוטה פורצת. וגם השבוע למדתי עליך דברים חדשים שלא הכרתי".
הלווייתו של סגן עומרי שורץ ז"ל
המכתבים של תומר מגיעים כאמור לעשרות אלפי בני אדם, ולא מעט תגובות הוא קיבל על כך שבזכות מכתביו הצליחו להיחשף לתחושות של אב שכול. "אצל גברים שכולים זה לא מאוד נפוץ שמישהו כותב ומפרסם את מה שהוא מרגיש, אנשים לא הכירו את זה. פתאום פוגשים גבר פגיע שמציף מה עובר עליו, לא מתבייש לבכות, לא מתבייש לספר שכואב לו, שהוא עובר דברים קשים".
מלבד הכתיבה החל תומר לאחרונה פודקאסט בשם "מתים עליהם" שכבר הגיע לאלפי האזנות, עם אדוה אברמוביץ', שבתה נועם נפלה בקרבות בנחל עוז, וליאת שדה סעדון, אימו של איתי סעדון שנפל בקרב בצפון הרצועה. "כל שבוע עולה פרק וכל פעם אנחנו מדברים בלי פילטרים על השכול", סיפר תומר. "כל פעם לוקחים נושא אחר, מה קורה בעבודה, איך אנחנו מקנאים בחטופים למשל, עניינים של חגים, בני הזוג של הילדים ועוד הרבה מאוד נושאים".
המשפחה של עומרי פועלת להמשיך את דרכו, בין היתר בדבר שאפיין אותו מאוד - "מנהיגות שקטה". לדברי אביו, "שמענו סיפורים מטורפים על כושר המנהיגות שלו ועל כמה הוא האמין בדוגמה אישית ולא בסמכותיות, אז עשינו ערב השראה בשיתוף מכללת עמק יזרעאל בנושא מנהיגות שקטה". בנוסף, ביום ההולדת של עומרי ב-1 באוגוסט, מארגנת משפחתו ערב "בירה ונשירה" במושב שדמות דבורה, בהשתתפות מאות בני אדם.
בני המשפחה עומלים לאחרונה גם על שני מיזמים משמעותיים נוספים. הראשון - "החבורה" - נועד לטפל בחבורות שחוו אובדן. "אנחנו יודעים שיש טיפול מסורתי בהורים ובאחים שכולים, בבני זוג ואפילו בסבים וסבתות, אבל החברים שפתאום נעלם להם מישהו מהחבורה לא ממש מטופלים", סיפר האב. "המיזם יכלול טיפולים וריטריטים בחבורות אורגניות שחוו אובדן". המיזם השני יהיה אתר שמקימה המשפחה במושב שדמות דבורה, שייקרא "בשדות של עומרי".
"סְלִיחָה, עוֹמְרִי": המכתב שכתב תומר שורץ לבנו, ליום הזיכרון
שומע עומרי, סליחה שאני חושב שהמילים שאני כותב מדויקות ונכונות וחושפות את האין והריק והמכתש. הן לא. הן אמת לשנייתה. לשניית ההקלדה. אח"כ הן מגושמות ומסלפות ובלתי משקפות. כי הַמַּכְתֵּשׁ כּוֹתֵשׁ, הרִיק מְרוֹקֵן וְהָאֵין מְאַיֵּן. סליחה ששוב המילים לא מצליחות להסביר. סליחה שאינני מרפה. שלעיתים אני אובססיבי אליך ועליך. ומלפניך ומאחוריך ומצדדיך. סליחה שאני מצטמרר עדיין בכל פעם שחולפת מחשבה, זהו אבא, זה נגמר.
סליחה שקצת הפכתי אותך לציבורי. סליחה שבמקום להתכרבל ולהשתבלל איתך אני מְעַרְטֵל אותך, כאילו אתה לא רק שלי ושל אמא ושל נועם ואלה. סליחה ששוב חשבתי שאתה קודם כול שלנו, למרות שברור שבעיניך אתה לגמרי גם של מאיה והחברים והמשפחה המורחבת והמושב והמדינה.
סליחה שאינני מצליח להביא את הדמות השלמה שלך. סליחה שיוצא לי אותך קצת אֵל יְוָנִי נטול חסרונות ומגרעות. זה לא ככה, אבל זה הכי שאני מצליח להגיד בינתיים. סליחה שאין מספיק התבוננות עליך מכיוונים אחרים, מהחברים, מהמפקדים, מהמשפחה הגדולה שעטפה ונעטפה, ועכשיו כולם מחבקים את הכלום. סליחה שאנחנו מתכננים כבר את מונדיאל 2026, בשבילך ובלעדיך. המונדיאל שווידאת שיוצא אחרי השחרור שלך, אחרת אתה לא יוצא לקורס קצינים.
סליחה שכל כחכוח בגרון של נועם מקפיץ לי אותך. כל פרצוף של אלה אחרי בדיחת-אבא מרפרף לי איתך. סליחה שקשה לי לאהוב כמו כשהיית. סליחה שלמרות המשקפיים, עדיין מאוד מטושטש לי. סליחה שקשה לי כשאני רואה את העצב זולג מֵהַמַּרְאָה ומאמא. סליחה שבמקום לצאת לעשות ספורט, אני יוצא לעוד סיבוב במזווה. סליחה שאני לא עקבי ולא ברור וסליחה שעוד לא התחלתי ליישם את ה-'תמשיכו לצחוק וליהנות' מיומן המלחמה שלך בעזה.
סליחה שבא לי לקום ולראות אור מהחלון, די כבר להתעורר בחושך. סליחה שבא לי לנפץ את ערימת התמונות שלך ושל אַחֶיךָ שיושבת בחדר השינה ממש מעליי, מאז השיפוץ של 2015. בא לי לחזור לתהיות של פעם, למה צריך לתלות תמונות של ילדים חיים, אם תיכף ניפגש איתם בסלון?
סליחה שיום הזיכרון הזה הוא בשבילי יום הכיפורים. סליחה שטוֹנָה הדברים שהספקת הם פחות ממה שהיית אמור עוד להספיק. סליחה שלא תחווה יותר, למרות שכל כך אהבת את החיים האלה. סליחה מהעולם שהפסיד אותך, פשוט סליחה על מה שקרה.
סליחה שממשפחה מאושרת ושלמה, הפכנו למשפחה נכה וחסרה. זה כל כך דפוק להיות רק ארבעה. סליחה שלא שמרתי עליך עומרי, אובדנך מנפץ את רסיסי ליבי לאבק שריפה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.04.25
