אף אחד משני הגיבורים העיקריים - ראש הממשלה וראש השב"כ - לא יוצאים טוב מהתצהיר שהגיש נתניהו לבג"ץ. רונן בר מוצג בו כשקרן ונתניהו - כפחדן. בימים רגילים, סביר שהשניים היו שמחים להתחלף בתארים. מן הידועות שהציבור אוהב ראש ממשלה תחמן (כשהשקרים הם לטובת הכלל) וראש שב"כ הססן (שלא לוקח סיכונים ומרים כוננות גם כשיש מעט התרעות). אלא שאין אלה ימים רגילים, ובימי מלחמות אלו ההססנות מתורגמת לזהירות שהייתה מונעת את הטבח והתחמנות לעדות שקר פלילית.
נתניהו מצטייר בתצהירו כאדם חרדתי בצורה מוקצנת. הוא חרד ממה שקורה בעזה, חרד מפגיעת הכטב"ם בביתו בקיסריה, חרד לפגיעה דומה בו בישיבות הממשלה ובזמן עדותו בבית המשפט, וחרד פן המוחים נגדו יפגעו בו. לשיטתו זה הרקע לכל בקשותיו מראש השב"כ. לא הרצון להימנע מעדות או לדכא את המחאה אלא החשש שאלה יאפשרו פגיעה פיזית זו.
את בר הוא מתאר במילים הבוטות ביותר כ"שקרן מוחלט" שגרסאותיו הכוזבות משתנות בהתאם להתפתחויות. נתניהו גם חושף מסמכים שמפריכים רבות מעדויות בר בתצהירו. כך למשל כשהאחרון מעיד שבפגישת עבודה בתאריך מסוים ביקש נתניהו לדבר איתו בארבע עיניים, לפי הסטנוגרמה לא הייתה כלל בקשה לשיחה שכזו באותו יום. כשבר טוען שנתניהו ביקש לפעול נגד המוחים בניגוד לחוק, מסתבר מהסטנוגרמה שהאחרון דווקא ביקש "להביא את היועצת המשפטית לממשלה כי אני רוצה להבין מה הן מגבלות החוק".
לגבי הטענה שנתניהו דרש מבר "לתת חוות דעת ביטחונית אשר תקבע למעשה כי הנסיבות הביטחוניות אינן מאפשרות את קיומה של עדותו הרצופה במשפטו הפלילי", מציג נתניהו סטנוגרמה שבה הוא מבקש מבר למצוא פתרון ביטחוני ש"לא יעכב את המשפט אפילו ביום". גם אם מתחשבים בכך שנתניהו, כבעל הסמכות, הוציא רק את הציטוטים שמשרתים אותו וערך אותם בצורה מניפולטיבית, זה לא עוזר לבר שלא להיתפס באי-דיוקים ואף בשקרים למול האמת שקובעה בסטנוגרמות.
הלוואי שגם אנחנו היינו יכולים לעשות זאת. כל כך מגיעים לנו מנהיגים אחרים. לא שקרנים ולא פחדנים, שבמידה רבה זה אותו דבר שהרי "השקרן הוא גיבור כנגד האלוהים ופחדן מפני אנשים"
בהקשר זה, דומה שהטעות הגדולה ביותר של בר היא הידרשותו לאירועי 7 באוקטובר. קשה להסביר מדוע נכנס לזה בתצהירו. כך או כך, נתניהו ממהר לזנק על טענות בר שהוא התריע ואף העיר את כל המערכת ומציג שורת מסמכים שמוכיחים שאפילו כשעה לפני הטבח בר הנחה להימנע מפעולות נרחבות ולשמור על "מוכנות בינונית חשאית כדי לא ליצור מיס-קלקולציה". בנוסף הוא מציג כיצד לאורך כל התקופה שקדמה לטבח, בר שב והדגיש את הריסון של חמאס ואת העובדה שיחיא סינוואר מעדיף להימנע מעימות רחב. דווקא על רקע הביטחון שמפגין נתניהו בתצהירו, בולטת ההתעלמות מטענת בר שראש הממשלה דרש ממנו לציית לו ולא לבג"ץ במקרה של משבר חוקתי. נתניהו רק מציין ש"בסטנוגרמה שצירף אין לכך זכר" אבל לא מכחיש את הטענה.
ההתעלמות אומרת דרשני אבל לא משנה את התוצאה: ידו של רונן על התחתונה. לא רק שנתניהו הוא בעל הסמכות להחליט אילו מסמכים לחשוף, אלא גם שבניגוד לציפיות תומכי ראש השב"כ, שהיו משוכנעים שראש הממשלה יחשוש מגילוי האמת ולכן יימנע מלהיכנס לקרב גרסאות מולו בתצהירי שבועה, הרי שהאחרון פתח במתקפת נגד רועשת לכל אורך החזית. לפי נתניהו, זו לא הפעם הראשונה שבר מחטיא בגדול הן בהערכת המודיעין שלו את כוונת יריביו והן באומדן הנשקים שעומדים לרשותם.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי אף שלבג"ץ כלים להכריע בין הגרסאות, רצוי שיימנע מלעשות כן כדי לא להרבות את הנזק שקטטה זו כבר גרמה לביטחון, לציבור ובמיוחד לקורבנות 7 באוקטובר. סביר שהשופטים שהתעקשו להידרש לשאלת התשתית העובדתית שעליה מתבסס חוסר האמון בבר (בעוד טעות שיפוטית מיותרת ומזיקה) יבחרו להתעלם מהתצהירים ויתמקדו פשוט בהכרעה לגבי מועד פרישת בר.
הלוואי שגם אנחנו היינו יכולים לעשות זאת. כל כך מגיעים לנו מנהיגים אחרים. לא שקרנים ולא פחדנים, שבמידה רבה זה אותו דבר שהרי "השקרן הוא גיבור כנגד האלוהים ופחדן מפני אנשים".
