כשכבר עמדנו להיפרד ולחצנו ידיים השפיל מוחמד נאג'י את מבטו וספק ביקש ספק התחנן: "אתם יכולים לעזור לנו מול הצבא, מול המינהל האזרחי, לעשות משהו שיעזור לנו?"
6,500 איש חיים בכפר א-דיכ בשומרון, שכנים של עלי זהב, לשם ופדואל. בלשם יש עגלת קפה ומגישים שם גם מאפים מעולים, ושלט גדול בכיכר שמעל כפר א-דיכ משווק דירת גג מהממת בפדואל ומבטיח "אכלוס בקרוב מאוד".
4 צפייה בגלריה
השער שחוסם את דרך הגישה לכפר א־דיכ. "היום המתנחלים קובעים, לא הצבא. הם הממשלה"
(צילום: שאול גולן)
רצינו לפנות אל הכפר בכביש היורד אליו מהכיכר, אבל מחסום צהוב מקובע בבטונדה מנע את המעבר. מהמחסום אפשר לראות את חוות צרדה היושבת על פיסטין המשקיף על הכפר. זו חוות צאן "עם מצוק מדהים ונוף מטורף", כמו שנכתב בפרסומים, ודרך עפר כבושה שנפרצה אליה לא מזמן ואורכה כשלושה קילומטרים יורדת במדרון עד הוואדי ואז עולה אליה דוך. הכניסה לדרך החדשה שנפרצה פתוחה, והיא סמוכה לכביש המוביל לכפר א-דיכ שחסום בשער ברזל וגם בסוללת עפר.
נאג'י, חבר מועצת הכפר, חיכה לנו יותר מחצי שעה כי נאלצנו לעשות סיבוב דרך כביש פנימי שחוצה בפיתולים את הכפר ברוקין. "לפעמים יש מחסום גם בכניסה לברוקין", אמר חבר המועצה, "ואז צריך לעשות סיבוב גדול מאוד ולעבור דרך סלפית. מסלפית אלינו זה 12 קילומטר ויש כמה כפרים, ואת הסיבוב הגדול הזה, יותר משעה נסיעה, אנחנו צריכים לעשות במקום לנסוע 300 מטר מהכפר עד הכיכר למעלה, איפה שעשו לנו מחסום".
חסן עלי, מנהל מחלקת המים של הכפר, אמר שהדרך החדשה לחווה שהקימו המתנחלים עוברת על אדמות השייכות לאנשי הכפר. "לנו סוגרים כבישים, ולמתנחלים כל הזמן בונים עוד ועוד כבישים ודרכים", אמר, "וברגע שיש כביש של מתנחלים אתה לא יכול להתקרב אליו, בטח לא לנסוע עליו. אם רואים אותך אומרים 'זו סכנה לביטחון' וישר מתחיל בלגן. היום אתה לא מתעסק עם צבא, היום אתה מתעסק עם מתנחלים, עם ילדים שמסתובבים עם מסכה על הפנים ומחזיקים אלות. הם לא מבקשים ממך תעודה, לא שואלים שאלות, הם ישר מרביצים או נותנים לך אבן בראש. אנחנו לא יכולים להגיע לזיתים שלנו בגלל הדרך החדשה הזו, אסור לנו להתקרב לשם".
בטונדות וסוללות עפר
בלי טקסים ובלי הצהרות חגיגיות, סיפוח שטחי C בגדה הופך לעובדה מוגמרת. מינהלת ההתיישבות שהקים בצלאל סמוטריץ' בתפקידו כשר במשרד הביטחון נטלה לעצמה את סמכויות ניהול החיים האזרחיים של הישראלים ביהודה ושומרון. המינהל האזרחי כמעט כבר לא עוסק בחיי היום-יום בהתנחלויות והפך לחותמת גומי. תנופת הבנייה ניכרת בכל מקום כמעט, ומעידים עליה שלטי המכירות והשיווק של חברות הנדל"ן.
מאז תחילת 2025 קידמה מועצת התכנון העליונה בשטחים 15,190(!) יחידות דיור, וכל זה בפרק זמן של ארבעה חודשים. אל הבנייה הזו מתווסף הפרויקט האסטרטגי לגירוש וכיתור הכפרים והעיירות הפלסטיניים בשטחי C, עם הקמתם של כ-150 מאחזים חדשים וחוות רועים, עשרות מהן מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. המספר הזה כולל שלוחות קטנות, מעין סניפי משנה, שיצאו מחוות ותיקות יותר. כולם יחד השתלטו עד כה על שטח של כ-786 אלף דונם, המהווים 14 אחוז משטחי יהודה ושומרון והביאו לגירושן של למעלה מ-60 קהילות רועים פלסטינים.
המהלך המשלים של כל הצעדים הללו הוא פריצת דרכים וסלילת כבישים חדשים. הדרכים והכבישים מאפשרים שליטה על שטח נרחב, והם גם מונעים גישה של הפלסטינים לשטחים חקלאיים ולאזורים שקודם לכן היו נגישים להם. על פי נתוני "שלום עכשיו", מאמצע שנת 2023 ועד אמצע שנת 2024 פרצו המתנחלים 139 דרכים חדשות בגדה באורך 116.4 ק"מ. כ-65 אחוז מהדרכים הללו, 75.3 ק"מ, עוברות בקרקע פלסטינית פרטית. מדובר בפריצת דרכים שבוצעה ללא היתר, מחוץ להליך הבירוקרטי שבו פריצת דרך או סלילת כביש חדש אמורים להיות מאושרים. "וכל הפרויקטים האלו מבוצעים בכספי ציבור, כסף של כולנו", אומר יונתן מזרחי מ"שלום עכשיו", "בלי שקיפות, בלי הליך מסודר, כלום. שמת אוהל על גבעה ופרצת אליו דרך עפר, ועכשיו זהו, הפלסטיני יודע שהוא לא יכול להתקרב לדרך הזו. וזה הכי פשוט שיש. קודם מגיע טרקטור שפורץ את הדרך, אחר כך שופכים חצץ ואז מהדקים. כל דרך כזו זו עבודה של מאות אלפי שקלים, לפעמים מיליונים, אבל ברגע שעשית אותה - סגרת על הכפר וצימצמת את מרחב המחיה של התושבים שלו. ועל זה קרה דבר נוסף: צה"ל בלחץ המתנחלים ייצר מאות חסמים של כניסות ויציאות מכפרים ומעיירות פלסטיניים. סוללות עפר, בטונדות, שערי ברזל, לוחות בטון, מדרום הר חברון ועד צפון הגדה הכל מלא מחסומים. זה מקשה על הפלסטינים לנוע ממקום למקום, מייצר פקקים והמון לחץ".
לפעיל הימין ואיש הגבעות אלישע ירד יש טור קבוע באתר ערוץ 7 שנקרא "עולם קטן". ירד, תושב המאחז רמת מגרון, רואה את התמונה הגדולה. עוד גבעה ועוד חווה וכביש שנסלל מדרום ודרך שעוברת מצפון, והנה כיתרנו כמה כפרים פלסטיניים ועכשיו נראה אותם נשארים כאן. בטור האחרון שלו הוא מתאר מה אירע באזור מגוריו, ליתר דיוק – לעיירות בורקא ודיר דיבוואן. "שני כפרים במרכז בנימין", נכתב בכותרת המשנה של הטור, "שהפכו למובלעות בשטח יהודי, ממחישים את המהפך שמתחולל ביו"ש בשנתיים האחרונות תודות לפעילות אינטנסיבית של אנשי הגבעות". הכפרים הללו כותרו על ידי חוות רועים ומאחזים לא חוקיים ודרכים וכבישים שנפרצו ונסללו אליהם. הלחץ עובד, מתגאה ירד, ומצטט את סייל כנען, ראש מועצת הכפר שהתראיין בשבוע שעבר לערוץ טלוויזיה ערבי: "הכפר שרוי במצור. מתוך 22 אלף דונם נשארו לנו 2,000 בלבד. אין לנו לאן להתפתח ויש לנו כבר הגירה ברורה החוצה מהכפר. הכל בגלל מאחזי ההתנחלות היהודיים שהוקמו בשנים האחרונות סביבנו, ומטרתם להשתלט על האדמות באזור כדי שהכפר יהפוך לבית כלא גדול מוקף בהתנחלויות".
זה נשמע כמו עוד התעמרות קטנה מיני רבות, אבל זה בעצם הסיפור הגדול. לכל המאחזים וחוות הצאן ששולטים באלפי דונמים אין תכלית בלי הדרכים שנפרצות אליהם. "הדרכים הללו הן הוורידים בגוף", אומר דרור אטקס מ"כרם נבות", העוקב אחר השתלטות המתנחלים על קרקעות בגדה, "בלי הכבישים האלה אין שליטה בשטח. הם לא רק מחברים בין נקודות, הם מייצרים חסם פיזי שמונע הגעה לשטחים מאוד נרחבים. ומאז החלה המלחמה קצב הפריצות מטורף, חסר תקדים בהיקפו. המתנחלים באטרף של השתלטות על כל השטח".
גילחו עצים ושפכו אספלט
נסענו לראות כביש חדש באורך שלושה קילומטרים שנסלל באזור ההתנחלויות טלמון ודולב שבמערב המועצה האזורית בנימין. סלילתו החלה בינואר האחרון והסתיימה לפני כשבועיים. בשבוע שעבר נפתח כבר לתנועת רכבים, כמובן ישראליים בלבד. "הכביש הזה מעניין במיוחד", אומר אטקס, "כי הוא הרבה מעבר לדרך עפר. זה כביש אספלט רציני, עבדו עליו עשרות כלים הנדסיים כבדים, פרצו נתיב, גילחו עצים, עשו מצע, דיפנו, שפכו אספלט, עברו עם מכבשים, כל מה שצריך. השקיעו בו הון עתק. וזה כביש שכולה מחבר בין טלמון לנחליאל ובקצהו יש מאחז שהוסדר בשם כרם רעים. כולה מקצר את הדרך בחמש דקות, אבל זה ממש לא הסיפור, הוא פשוט לוקח עוד חלק מהאדמות של הכפרים השכנים ומצמצם את מרחב המחיה שלהם עוד קצת. וזה כביש שלא עבר שום הליך".
אתה בטוח?
"אם היו מוציאים צו תפיסה או צו הפקעה, היינו רואים אותו. בעלי הקרקעות הפלסטינים לא קיבלו שום צו. הצווים האלו גם נתלים על לוח מודעות מיוחד במת"ק רמאללה (מינהלת התיאום והקישור – ע"ש), היינו רואים אותם. במקרה הזה לא ראינו כלום. ויש עוד סימן לזה שזה לא עבר שום הליך מסודר: לא היה שום שלט עם שם הקבלן, המתכנן, היזם, שום כלום. על פרויקטים פיראטיים לא שמים שלטים, שודדים לא רושמים בגדול את השם שלהם. אני לא מכיר פרויקט כזה, שלא תוקעים איזה שלט שמודיע במה מדובר, מי המממן ומי המבצע".
זה כביש נוף יפהפה המתחתר בוואדי מלא עצי זית עתיקים ועבי גזע ועצי חרוב ששורשיהם הצליחו לפלס דרך סלעים. הפנייה אליו היא מכביש 455 ובקצהו נמצא אחד משערי הכניסה להתנחלות טלמון. נסענו עליו הלוך ושוב כמה פעמים ולא ראינו רכב פלסטיני אחד. למרות שאין שלט האוסר על כניסת רכבים פלסטיניים, ברור למי הוא נועד. הפלסטינים מבינים בעצמם שאין להם מה לנסוע עליו. זה כביש למתנחלים בלבד.
כמו במקרים רבים, תוואי הכביש עובר בחלקו על אדמות פרטיות של פלסטינים. כאן מדובר בשני הכפרים השכנים, ראס כרכר ודיר עמאר. מרוואן נופל, ראש המועצה של ראס כרכר, כפר עם כ-4,500 תושבים, סופק כפיים לנוכח חוסר המזל שלו ושל אנשי הכפר. "רק הכביש הזה היה חסר לנו", הוא אומר בתסכול, "הוא מסכן את התושבים שלנו ופוגע בפרנסה שלנו".
אפשר להבין שהוא פוגע בפרנסה שלכם, אבל איך הוא מסכן אתכם?
"ישראל לא נותנת לנו להיכנס לעבוד אצלכם מאז המלחמה, סוגרת לנו כבישים, מקשה עלינו להגיע ממקום למקום וגם עושה כבישים והתנחלויות חדשות שמרחיקים אותנו מהאדמות שלנו. יש לנו, איפה שהכביש החדש, 100 דונם של עצי זית. הזית היום יותר מתמיד הוא חלק חשוב ונכבד מהפרנסה שלנו. אנשים חייבים את הכסף הזה בשביל אוכל למשפחה, לילדים. אז אתה רוצה להגיע לאדמה שלך כדי לטפל בזיתים, אבל ברגע שעושים כביש כזה אתה לא יכול להתקרב לשם בכלל. רואים אותך באזור, ישר אומרים: 'זה לא בטוח למתנחלים'. וזה יכול להיגמר לא טוב. עבורנו זו סכנה גדולה. גם מהכפר דיר עמאר לא מגיעים לשם אנשים, וגם להם וגם לנו יש שם בשטח מאות עצים, מאות!".
הוא לקח אותנו למפה התלויה על הקיר מחוץ למשרדו. הצבא סגר שני כבישים ששימשו את אנשי הכפר. אחד שעובר ממזרח לכפר והוביל לרמאללה, וכביש נוסף שעובר מדרום מערב לכפר ומחבר לכפר ניעמה וממנו לבילעין ולכפרים שממערב לרמאללה. "15 דקות היה לוקח לנו להגיע לרמאללה ועכשיו זה יותר משעה", התלונן, "נסיעה דרך כל כך הרבה כפרים בכביש צר שעובר ברחובות קטנים, לא מתאימה לתנועה של משאיות וטרנזיטים. מה הסיבה לזה, אה? תגיד אתה, מה הסיבה? ובאותו הזמן שסוגרים לנו דרכים בונים המתנחלים כבישים חדשים, עוד אחד ועוד אחד, כל הזמן עוד ועוד כבישים ורק למתנחלים. ניסיתי להגיע לאדמות שלי בג'בל אל-ריסאן, זה פה מעל הכפר, ממערב, ומתנחלים לא נתנו לי. יש לי שם 40 דונם של זיתים והמתנחלים לא נותנים לי להגיע. היום לא הצבא הוא שקובע, המתנחלים הם אלו שקובעים. הם הממשלה. עשו שם חווה שקוראים לה 'שדה אפרים', ומאז שהם שם כבר כמה שנים אני לא יכול להגיע לזיתים שלי".
פניתם לצבא?
"אתה חושב שזה עוזר? המתנחלים אומרים שזה מסוכן להם ובזה זה נגמר. אתה חושב שאתה יכול לעזור לנו, לדבר עם מישהו?".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.25
