דוד המלך שר על החובה ללמד את עם ישראל להילחם בקשת. להילחם אנחנו יודעים מעולה. להילחם באויבים, לצערי גם להילחם האחד בשני. ביום הזיכרון הזה אני שומע את צעקת הנופלים והלוחמים: "הקשב!" אנחנו תובעים מכם, מכולם: "ללמד את בני יהודה קשב!".
הגיע הזמן שכולנו נלמד אומנות עדינה וקשה: אומנות ההקשבה. אנחנו מצוינים בלדבר, המון. יודעים לכתוב, ורבים מאיתנו גם מצטיינים בלצעוק. אבל אבדה לנו היכולת להקשיב. ההקשבה היא בעיקר שאלה של "איך", אבל בסוף היא גם משפיעה על ה"מה".
אנחנו מחזיקים בהרבה מאוד אמונות ודעות. זה בסדר גמור. כשאנחנו מקשיבים האחד לשני, האמונות והדעות שלנו מתפתחות ומשתכללות. כשאנחנו מקשיבים אנחנו חשופים לביקורת – ומתקנים, ולפעמים גם מאמצים עמדה אחרת טובה יותר שלא באה מה"בית" שלנו.
כשאנחנו מדברים וצועקים, קוטעים האחד את השני לפני סוף המשפט, שוללים את עמדת האחר מכול וכול ומאשימים אותו בבגידה, שחיתות, פשיזם, שמאלנות, ביביזם, פרוגרס, דיפ-סטייט, מה לא – אנחנו לא רק מתרחקים האחד מהשני, אנחנו מתרחקים גם מהיכולת לדעת מה נכון, מרחיקים את הסיכוי לתקן.
אנחנו חיים במרחב שבו כולם צודקים, לגמרי, צודקים ללא ספק, חד-צדדית. ולא רק זה, מוכנים ללכת עד הסוף עם הצדק שלהם. חלק מהעם משוכנע שרונן בר הוא בין פושע לבוגד, והחלק השני חושב שהוא גיבור ישראל ושביבי דיקטטור. חצי מהעם תומך בעסקה ובסיום המלחמה מיד וחושב שכל מי שלא חושב ככה הוא לא מוסרי ולא יהודי, וחצי אחר משוכנע שהעמדה הזו היא שמאלנות בוגדנית של אנשים שרוצים בהפסד של עם ישראל, או אגואיסטים שרק טובת הפרט לנגד עיניהם.
הקשבה מאפשרת לרכך מעט את הנוקשות של הצדק, לעגל מעט את הפינות הדוקרות. "אל תהיה צודק – תהיה מקשיב", ואם תקשיב באמת, סופך שגם תהיה צודק. הלכה נפסקה כבית הלל ולא כבית שמאי רק בגלל שבית הלל הקשיבו לבית שמאי, ובית שמאי הקשיבו רק לעצמם. זו הדרך לריפוי חברתי, זו גם הדרך לגלות את האמת.
יש הרבה גורמי רעש שמאיימים על היכולת להקשיב. פוליטיקת הזהויות נועלת הקשבה. כי אם מי שמדבר הוא מערוץ 14, דתי, מתנחל או דומה – לא יכול להיות שהוא צודק. ואם מי שמדבר הוא מערוץ 13 או היה אי-פעם בקפלן – הוא בוודאי חלק מהפרוגרס. התיוג המניפולטיבי של כל דעה או התנהגות עם זהות רחבה שהיא לא אני, מונע מראש הקשבה. יש לא מעט מובילי דעה שמשתמשים בטכניקה הזו תדיר. היזהרו מזה.
אחים ואחיות יקרים, מימין ומשמאל, פריפריה ומרכז, חרדים, דתיים וחילוניים – סיסמתנו המשותפת מעתה היא סיסמת החיילים בצבא: "הקשב!"
הרשתות החברתיות מונעות הקשבה בגלל שהאלגוריתם שלהן מעודד דיון שטחי, קיצוני ואגרסיבי. רוצים להקשיב, רוצים להכיר בני אדם, רוצים לראות שהעם הזה מלא באנשים מופלאים שיש בהם המון טוב? צאו מהרשתות, תפחיתו את המינון של הצפייה בתקשורת, ותבחרו רק בתוכניות שיש בהן גיוון של דעות, ולא פחות חשוב מכך – שנותנים בהן לדבר, ושרוצים להקשיב, לא לנצח, לא להעליב.
ככל שניפגש האחד עם השני באופן בלתי אמצעי, ללא תיווך, ככל שנקשיב יותר האחד לשני בלי שיפוטיות, נהיה קרובים יותר, נגלה שעם ישראל מלא באנשים מדהימים, ערכיים, גיבורים וצדיקים.
בהלוויה של בני, סרן אמתי גרנות, הרב שלו סיים את ההספד בהצדעה וצעק "הקשב" כמו בצבא, אחרי שתיאר את יכולת ההקשבה המופלאה שלו. אמתי יכול היה להקשיב לחבר זמן רב בלי להפסיק אותו או להתווכח, ואחרי דקות ארוכות לומר משפט אחד מדויק שלוכד בדיוק את הנקודה. חבר שלו סיפר שבתחילת לימודיו בפנימייה של הישיבה התיכונית, כשהיה במשבר וחש בדידות נוראה, אמתי נשאר איתו פעם לבד בחדר והקשיב לו במשך שעה וחצי – ואחר כך הוא ידע שיש מישהו שחושב שהוא חשוב ורוצה בטובתו.
קולם של חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים, קולם של הפצועים והנופלים, צועק אלינו: זו לא שאלה של ימין או שמאל, זו לא השאלה מי צודק, זו האחריות הלאומית שלנו. להקשיב האחד לשני, בלי תנאים.
הרב תמיר גרנותצילום: גדי קבלותקשיבו לזולת, למי שאינו כמוכם, כדי שירגיש שהוא חשוב, כדי שנהיה קרובים יותר. הם קוראים אלינו: אנחנו מאוחדים, למרות שאנחנו שונים! אנחנו נותנים אמון, וככה אנחנו מנצחים! עכשיו אתם, בחברה, בתקשורת, ברשתות, בפוליטיקה. תקשיבו, תאהבו, תתאחדו – זה יהיה הניצחון של כולנו!
אחים ואחיות יקרים, מימין ומשמאל, פריפריה ומרכז, חרדים, דתיים וחילוניים – סיסמתנו המשותפת מעתה היא סיסמת החיילים בצבא: "הקשב!"
פורסם לראשונה: 00:00, 30.04.25
