"מי באש ומי בחרב". ארבע מילים, חלק מתסריט האימה המשורטט ב"ונתנה תוקף", אחת התפילות המצמררות והריאליות ביותר שמתפללים בראש השנה וביום כיפור, לקראת חריצת הדין בשנה החדשה. בגדול, המיון הוא בין "מי לחיים ומי למוות". יש פירוט של מה עלול לקרות לנותרים בחיים. אנחנו, בקשתנו: שרק לא יקרה.
ביום הזיכרון כאבנו יותר מבכל שנה אחרת את כאבם של הקדושים שנרצחו, בחרב ובסכין, ביישובי עוטף עזה, בתופת שמחת תורה. קיבלנו גם מכת אש בציר החשוב בישראל, הדרך לירושלים. אלפים פונו מבתיהם, חשו אימה בדרכים וחולצו בנס. אלפי דונמים של יערות אוכלו באש.
לא הגיע הזמן לשאול למה זה קרה לנו, מעבר לתחקירים על אי-מוכנות מערכות כיבוי האש? ודווקא בעיתוי הזה, יום הזיכרון, ובעיצומם של ימי ספירת העומר על מנהגי האבלות העתיקים הנהוגים בהם על מות 24 אלף תלמידי רבי עקיבא "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".
אנחנו למדנו? הפנמנו את לקחי טבח 7 באוקטובר והשסע שקדם לו? עד כמה מקרית העובדה שאלפי אנשים פונו מבתיהם, חילונים ומסורתיים, דתיים לאומים וחרדים, דווקא לפני המנגלים? סתם כך קיבלנו יום עצמאות של הפסקת אש? איש לא העז להצית גפרור.
אחרי חודשי אחדות, חזרה ישראל להיות מדינה של מחלוקת שוברת שיאים, לשמחת אויבינו. הקצנה בחוסר הקשב וגידופים שהפכו לנורמה. חילונים ירמסו את פסח באמצעות פיתות, חרדים יפגינו נגד גיוס באופן מעורר קבס. אש המריבות מאכלת כל חלקה טובה. היינו חלשים בהבנת הנקרא של הנזק שגרמה התנהגותנו ערב 7 באוקטובר.
ראינו את עם ישראל המופלא משתתף בקרב מול האש ובהצלת נפשות על כביש 1. אחדות אפשרית, האם נשכח אותה שוב?
"היו לי כ-200 הצעות להתארח או לקבל עזרה, מכולם – ימנים, שמאלנים, חילונים ודתיים", סיפר יעקב הלפרין שפונה מביתו בבית מאיר בפעם השנייה בתוך שבוע, ורץ לכותל לזעוק את זעקת חשבון הנפש: למה הקב"ה שולח אש? למה הוא מבטל לנו את שמחות יום העצמאות וגם שמחת תורה? תשובתו: כי אנחנו לא מאוחדים. ראינו את כל עם ישראל המופלא משתתף בקרב מול האש ובהצלת נפשות על כביש 1. אחדות אפשרית, האם נשכח אותה שוב?
ב"בראשית רבה" מובאים דברי רבי עקיבא לתלמידיו החדשים שהתחילו את לימוד התורה אחרי 24 האלפים שאיבדו את חייהם. "בני הראשונים לא מתו אלא שהייתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל הארץ תורה".
התורה ולומדיה היו בחודשים האחרונים לבוז. לכינוי של גנאי. אנחנו במצב ביטחוני קשה. המשרתים במילואים קורסים. צה"ל זקוק לכוח אדם. אבל למה לרמוס, להעליב, לפגוע, לתלוש בבוטות כמה שיותר קטעים מכתב הטאבו הנצחי על הארץ הזו – התורה. השיעור העכשווי טרי. האש שורפת את הכל. אנחנו צריכים לחזור בתשובה, לחשוב כולנו מה אנחנו. למה אנחנו בארץ הזאת. ובמה מחייבת אותנו הישיבה בה. כדי שנהיה ראויים למתנה המופלאה של ישראל. אחרת, שלא נדע.
תפילת "ונתנה תוקף" משרטטת עוד ועוד. רעב, צמא, רעש, מגפה, חניקה ועונשים נוספים. החטופים חשים גם את החניקה והרעש. כמה אנחנו צריכים להתפלל שישובו הביתה. אם אנחנו לא רוצים עוד תזכורות קולקטיביות רעות, הגיע הזמן לשנות את דרכינו. למענם ולמעננו.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.25
