אומנם, השריפה בפרוזדור ירושלים חשפה שתי בעיות: הראשונה היא קיצוץ של כ-10 אחוזים בתקציב מערך הכבאות, מה שיצר מחסור חמור באמצעים. הבעיה השנייה היא איחור בהפעלת יכולות, בעיקר אמצעים שאינם אמצעים אורגניים של מערך הכבאות.
אך ללא קשר לשני היבטים אלה, ישנן שלוש מסקנות חשובות בהרבה, מסקנות שמתדפקות על דלתותינו שנים רבות כשאין שום נכונות ממשלתית לדון בהן. הראשונה שבהן נוגעת לשאלה: כיצד מתמודדים עם משבר לאומי.
כאשר ישנו משבר לאומי, כל משבר - מלחמה, מגפה, אסון טבע, רעידת אדמה או תקיפת סייבר רחבה - נבחנת הממשלה לאור קריטריון אחד, והוא: היכולת לגייס את כל המשאבים הלאומיים הרלוונטיים מהר וביעילות. כאשר המדינה עוד הייתה צעירה וענייה הדבר היה ברור מאליו. במצב מלחמה גויסו אלפי כלי רכב אזרחיים הנחוצים לצבא (תיזכרו במערכון של "הגשש החיוור" על המכונית המגויסת ב-1967).
החלטתו של בן גביר יכולה הייתה להיות נכונה אם במקום רכש של מסוקים חדשים היה המשרד מממן מכלי מים, שיכולים להיות מופעלים על-ידי מסוקי הבלאק-הוק של צה"ל, וכך גם היו יוצרים יכולת לאומית רחבה וגם חוסכים. אלא שהדבר לא נעשה
היכולת הזו לגייס משאבים לאומיים השפיעה גם על הטיפול בשריפה השבוע: דווח שהמשרד לביטחון הפנים בתקופת בר-לב תכנן לקנות ארבעה מסוקי בלאק-הוק עם ערכות לכיבוי אש, אך השר החדש בן גביר ביטל זאת. החלטתו של בן גביר יכולה הייתה להיות נכונה אם במקום רכש של מסוקים חדשים היה המשרד מממן מכלי מים, שיכולים להיות מופעלים על-ידי מסוקי הבלאק-הוק של צה"ל, וכך גם היו יוצרים יכולת לאומית רחבה וגם חוסכים. אלא שהדבר לא נעשה.
אלוף (מיל') גיורא איילנדצילום: עמית שעלהדבר לא חדש. בינואר 2020 הייתה סערת גשמים חריגה. כמו בנוגע לשריפה בשבוע שעבר, התחזית צפתה את האירועים יומיים מראש. בכל זאת, זוג צעירים נספה במעלית בתל אביב בשל המים שעלו אל מעבר לקומת הקרקע, וצעיר נספה בנחל בנהריה. מערך הכבאות טען בצדק כי התגובה המאוחרת בשני המקרים נבעה ממחסור במוקדנים, במספר קטן של צוללים עם סירות גומי והיעדר כמות מספיקה של ציוד מכני.
למערך הכבאות אכן יכולת מוגבלת בנושאים אלה - אבל אז לא הייתה מלחמה והייתה כאמור התרעה ארוכה. מדוע לא גויס מראש הקומנדו הימי על מאות אנשיו, מדוע צה"ל לא הקצה דחפורי די-9, ומדוע צה"ל לא תגבר את מוקדי הכבאות במאות מוקדנים?
חודש אחר כך פרצה הקורונה. הייתה לממשלה התרעה של שישה שבועות מרגע שנודע על הווירוס הקטלני בסין ועד שהגיע החולה הראשון לארץ ב-27 בפברואר 2020. כשהתפרצה כצפוי המגפה בישראל, פעלה רק מעבדה אחת בתל השומר, במשמרת אחת, כדי לפענח את הדגימות. בישראל היו באותה עת 30 מעבדות שהיו מסוגלות לעשות את אותה העבודה, לו היו נערכים שבועיים מראש. הפוטנציאל של ישראל היה 90 משמרות של מעבדה (30 מעבדות בשלוש משמרות) אך במשך חודשיים פעלה משמרת אחת.
עבודה במהירות
המסקנה השנייה נוגעת ליכולת לעבור במהירות ממצב שגרה למצב חירום. זהו דבר פשוט מאין כמוהו. מגדירים ארבע רמות של כוננות לאומית - א'-ד' - לכל אסון אפשרי בנפרד - שריפות, הצפות, רעידות אדמה, מגפות וכו'. האישור לעבור ממצב כוננות אחד לגבוה ממנו ניתן ע"י גוף לאומי, למשל המל"ל. הכרזה על מעבר למשל ממצב א' בכוננות שריפות למצב ב', גוררת עשרות פעולות אוטומטיות הכוללות, למשל, העלאה לאוויר של מל"טים עם מצלמות תרמיות, המסוגלות לגלות בקלות כל תחילתה של שריפה, הגברת הכוננות של מטוסי כיבוי גדולים ועוד. הגדרת רמות כוננות כאלו תאפשר הפעלה יעילה של אלפי אנשים בו-זמנית, ומבלי שמישהו יצטרך להיזכר במשהו או להתחנן למשהו ברגע האמת.
מסקנה שלישית נוגעת לפיקוד ושליטה - מי אמור לנהל משבר לאומי - אך הסבר מפורט מחייב מאמר נפרד, ודי לחכימא ברמיזא.
כך או אחרת, בדרך כלל לא קורות בו-זמנית הצפות, שריפות, מלחמות, רעידות אדמה ותקיפות סייבר. היות שכך, בעזרת בניית שיטת ניהול פשוטה להפליא, ניתן יהיה לטפל במשברים כאלו בצורה מיטבית ונכונה בהרבה.
