חסידי שלטון המשפטנים מביאים ק"ן טעמים לטיהור עוצמתם החריגה של משפטנים בישראל בהשוואה לסטנדרטים המקובלים במדינות דמוקרטיות. לדבריהם, הסמכויות יוצאות הדופן של שופטים ויועצים נחוצות לתיקון חסרונות ייחודיים של המערכת הפוליטית בישראל. נעדרים אצלנו, לטענתם, "איזונים ובלמים" הקיימים בשיטות אחרות. אולם לאמיתו של דבר, הדמוקרטיות השונות יודעות שיטות בחירות ארציות ואזוריות, בתי מחוקקים יחידים ודו-בתיים, שיטות הכוללות חוקה וביקורת שיפוטית על חוקים וכאלו שאין בהן חוקה או יכולת לבטל חוקים (בריטניה, למשל); אבל באף לא אחת מהן אין שופטים ויועצים שאוחזים בסמכויות הניתנות להם בישראל. שנית, נטען כי "הממשלה בישראל חזקה מדי", אלא שבפועל היא מן הממשלות החלשות בשיטות הדמוקרטיות, מאבדת את אמון הכנסת אחת לשנתיים בממוצע ונטולת יכולת משילות מול פקידות וארגוני עובדים חזקים.
כשמסתבר שהטיעונים הללו חלשים, נשלף טיעון "המבוגר האחראי": הפוליטיקאים שלנו, דווקא, הם גסים ומושחתים, ולנוכח הסכנה הנשקפת מן הברברים שבשער נאלצים המשפטנים לשמור על הסף בדרכים אגרסיביות, בלתי מוכרות במערב. הרפורמה המשפטית, טוענים המשפטנים, לא נדרשת עתה כדי לשפר את המשטר, אלא לקידום צורכיהם של ראש הממשלה או שריה, ויש להתנגד לה כדי לסכל את המזימה.
טיעון ההתגוננות הדחופה הוא השכיח ביותר בקרב הכוחות האנטי-דמוקרטיים בכל אתר ובכל הדורות: יוליוס קיסר, אוליבר קרומוול, אוגוסטו פינושה – כולם "מצילים את העם מידי הפוליטיקאים המושחתים". כמובן, יש מן האמת בטענה לגבי מניעי הכוחות הפוליטיים התומכים ברפורמה. נתניהו, שלא התעניין בעבר בסדרי המשטר, אכן לא יצא חוצץ נגד "המהפכה המשפטית" של שנות ה-90, אלא הצטרף לביקורת רק כשהיא שירתה את ענייניו. המבקרים המקצועיים – לנדוי, חֹטר-ישי, גביזון, פרידמן ואחרים – נשאו את המאבק על גבם כמעט ללא גייסות פוליטיים. הפוליטיקאים הכנים – לוין ורוטמן, למשל – הצטרפו לאחר מכן, וקיבלו רוח גבית ממפלגות חרדיות, שלא המסורת הדמוקרטית מניעה אותן, וכן מנתניהו וסביבתו, המנצלים את המהומה לצורכיהם. אלא שמניעיהם הפסולים של חלק מן התומכים ברפורמה אינם מצדיקים את הוויתור עליה.
נתניהו אומנם הצטרף לביקורת רק כשהיא שרתה את צרכיו, ואף על פי כן הרפורמה נחוצה כדי לעמוד בסטנדרטים המקובלים במערב
במשנה, במסכת עבודה זרה, מצוטטת השאלה: אם אין רצונו של הקב"ה באלילים, מדוע איננו מסלק את האלילים מן העולם? על כך השיבו החכמים: רובם עובדים דברים נחוצים לעולם, כמו החמה והלבנה והכוכבים, וכי הקב"ה "יאבד עולמו בגלל השוטים?" גם אנחנו, להבדיל, לא נאבד את עולמנו בגלל השוטים, ולא נוותר בגללם על עקרונות יסוד. הצורך להחליף פוליטיקאים שכשלו איננו מצדיק, בשום מדינה דמוקרטית, הסמכת שופטים לפסול על דעת עצמם כל מסמך חוקתי מבלי להתבסס על מסמך שיצר העם, הריבון. לא, ראש המשטרה החשאית (הכושלת אף היא) איננו סמל של דמוקרטיה, בשום מקום, כי אם הבחירות הסדירות. את המערכת הייצוגית הנבחרת יש לשפר, ולא להחליף אותה במשטר של שופטי-על הנתמכים בארגוני ביון ש"מגינים על הדמוקרטיה" בדרכים עלומות.
פרופ' רון שפיראצילום: אסף בר שיאנחנו רוצים פוליטיקה נקייה, אבל אין סיבה שנסכים לחיות במדינה היחידה במערב שיש בה "יועץ משפטי" בלתי פוליטי שהוראותיו מחייבות את הממשלה ושבכוחו להכריז שעל ראש הממשלה להסתלק מתפקידו. לעולם לא נדע אם יעקב נאמן צדק בטענתו שהוא הואשם בעבירה (שלאחר מכן זוכה ממנה) מפני שהיה ליועץ המשפטי לממשלה עניין אישי למנוע ממנו לשמש שר משפטים. אבל דבר אחד אנחנו יודעים: בשום מדינה מערבית אחרת השאלה הזו לא הייתה מתעוררת. המקומות היחידים שבהם גורם בלתי נבחר יכול להחליט ללא הליך שיפוטי או ציבורי עצמאי להחליף ממשלה או לפטר שר הם מדינות שאנחנו לא רוצים להידמות אליהן.
את המערכת הפוליטית יש לשפר, תוך עמידה על כללי המשחק הדמוקרטי. כדאי לקבל חוקה טובה וחשוב לבחור שליחי ציבור מוצלחים, אך בשום מקרה אין להפקיד את השלטון באופן בלתי הפיך בידי שופטים, טייסים וסוכנים חשאיים. מיסוד כללי משחק מעוותים בגלל כעס על פוליטיקאי מושחת או רצון לשנות הסדר כלשהו יהיה בבחינת "מאבד עולמו בגלל השוטים".
