סכר.
לכבוד האיש הבא עם האצבע בסכר.
אנחנו לא יודעים מי אתה ומה תפקידך, אבל יכולים לשער את הנסיבות. היית בעמדת הכרעה כלשהי ונדרשה חתימונת או הסכמונת או סתם הרמונת יד.
ובום טראח, מצאת את עצמך בלב התנגשות בין האינטרסים של המדינה לאלו של העומד בראשה. ושכבת על גדר כלשהי. כלכלית, ביטחונית, משפטית. ואמרת: לא, לא, זה לא ייתכן. חיי אדם, חיי עם, חיי משהו גדול על הכף.
יכול להיות שעד אותו רגע חשבת שאתה מוגן. שראש הממשלה, הבייס, לצידך. הרי החמיאו לך. גיבור קראו לך אפילו. אבל מהרגע שהחלטת להיות עם האצבע בסכר, דברים קצת השתנו.
בדיוק כמו שקרה לשר הביטחון הקודם. או לרמטכ"ל. או לראש השב"כ. או לשלל הלשעברים למיניהם. פתאום אתה בוגד. שקרן. אחראי למחדלי המדינה. ומחדלי מדינה, אתה יודע, לא חסר. מה שחסר הוא אנשים כמוך, שאפשר להפיל עליהם
בדיוק כמו שקרה לשר הביטחון הקודם. או לרמטכ"ל. או לראש השב"כ. או לשלל הלשעברים למיניהם. לשלל אלו שהעזו לעמוד על שלהם. כלומר שלנו.
אז פתאום אתה בוגד. שקרן. אחראי למחדלי המדינה. ומחדלי מדינה, אתה יודע, לא חסר. מה שחסר הוא אנשים כמוך, שאפשר להפיל עליהם.
תהיה חזק אויב עם יקר. יש מצב שאתה כרגע לא רק האצבע בסכר. אתה הסכר.
פרסום.
לכבוד שרים, חברי קואליציה.
אתם עוד לא יודעים מי זה, ולא ממש צללתם לחומרת מעשיו, אבל עוד מעט תצטרכו לשנוא מישהו. ככה אבל מכל הלב. ברמה שתצטרכו להפוך אותו לסכנה לקיום העם היהודי אם לא למעלה מזה.
תפקידכם, בכל אופן, לא לחוות דעה, לא להסכים או לא להסכים. רק לזרום. הטלת רפש, עיוות פרוטוקולים, הדלפת סודות. עופו עם הכישרונות שלכם.
יהיו רבים בציבור שיהדהדו את ההשתלחויות שלכם, ככה שתקבלו פרסום על הדרך. אף אחד לא מת מקצת פרסום, לא ככה? איפה הוא אויב המדינה הבא הזה, אתם שואלים? קצת סבלנות. הינה דמות באופק.
אימייל.
לכבוד נפגע האסון הבא.
אנחנו לא יודעים מי אתה ומה קרה לך. בטח לא מי אשם. את זה, עם כל הכבוד, תקבע ועדת חקירה. כשתהיה אחת כזו כמובן. כאילו עם אמון והכול.
הנסיבות, בכל מקרה, לא משנות. צונאמי, שריפה חדשה עם לשונות אש שפרצו לאוטוסטרדה, מתקפת טרור מכספנו. מה שמשנה הוא שלא תצפה. לא לאחריות. לא לתשובות. בטח לא לסיוע.
המדינה לא פה כרגע. ולא מי מטעמה. היא השאירה אימייל. וגם הוא כבר מלא. ולא, לא יעזור אם אתה, או מי מטעמך, תנפנפו בזה שלא נערכו דיונים. לא הוקצבו תקציבים. לא הופקו לקחים.
כרגע כל אחד לנפשו, גם הממשלה. אה, שים קרח ותלחץ כל הלילה.
משואה.
לכבוד מדליק המשואה הבא.
כלומר זה שהוא המועמד הטבעי, כי שבעה אחרים לא בעניין. נכון, יש עוד שנה. ובכלל, יכול להיות שנעבור לשיטת ההולוגרמה עד אז – אין בה את הקטע הקטנוני הזה של שיתוף פעולה – ועדיין כדאי מאוד שתתחיל להיערך.
תפקידך, לצד הקטע של המשואה וכל זה, לשדר ממלכתיות של הרצוג. לשדר המבצר לא נפל. לא דיפ-סטייט, לא דיקטטורה ולא כל החרטא הזה.
אז נכון, הכוונות שלך דבש מלכות. אתה בעד אחדות העם וכל זה. בעד הוקרה לאוכלוסיות יקרות. וברור, אין כמו הטקס הזה לסמל את זה. ועדיין יכול להיות שיצוצו כאבי בטן. כי בחוץ, טוב, אתה יודע מה בחוץ.
בינתיים תתאמן על "לתפארת מדינת ישראל". לא, לא, עם יותר רגש. שנרגיש שזה בא מבפנים.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.05.25
