נקודת הרתיחה הנוכחית במלחמת היש ברירה שמסרבת להסתיים מול חמאס, מזכירה שוב את הזמן הזה של שינוי טמפרטורה במזג הרוח הלאומי, משיבה רוח קלה בעם שמיצה את החשק לפעולה צבאית, ומוכיחה כי כשמטוסים של חיל האוויר שלנו מפציצים שדות תעופה שם בתימן ‑ המוזות האזרחיות משגשגות כאן על מצע של מדיניות כושלת באדיבות ממשלת ישראל. הן מפרקות בלי להתבלבל הנחות יסוד על "כניסה מתחת לאלונקה", מערערות סדר קיים של אי-התייצבות למילואים, ומקדמות בנחישות סדר יום אזרחי שבו אסור יותר לשדוד משכורות של עובדים, אפילו אם זה במקביל לתמרון קרקעי בעזה.
אלה לא היו רק המורות והגננות – המגזר החשוב והמוחלש ביותר בישראל – שיצאו באומץ למלחמה כוללת נגד האוצר על שלל פקידיו ושריו ובחרו לסרב את פקודתה של נציגתו יפה בן דויד עקב מחלה יזומה. גם הרופאים אינם מוכנים יותר לקיצוצים והקטנות ונתנו לעצמם אישור היעדרות על רקע רפואי, המילואימניקים לא ענו לטלפון כשהתקשרו להודיע על צו 8 בפעם הרביעית, ואפילו אלפי החרדים שמתייצבים בלי שאלות לסדרת התפרעויות בכביש 4 או מול הבקו"ם ומצייתים בעקביות לפקודת הרבנים ששולחת אותם למות ולא להתגייס.
זה לא כאוס, ככה נראים סימנים של צמיחה תודעתית אזרחית. הרבה אנשים שמרגישים, כל אחד מהכיוון שלו, שהממשלה לא רואה אותם, שדורשים לעצור את הטריפ לעזה, להחזיר לעצמם את השכר שמגיע להם, להתפכח מכמויות השמפניה ששתו במשך חודשים לרגל הניצחון המוחלט, ושסוף-סוף התעוררו על עצמם ושמו לב שהכול בורח לממשלה הזאת מהידיים. חינוך, בריאות, תיירות, ביטחון, כלכלה – כל מספר זוכה בגלגל חסר המזל ששרי הממשלה מנסים לסובב, כל תחום שנוגעים בו הוא שן מחלידה של כלכלת מלחמה.
וככל שתנועת המחאה צוברת כוח והעוצמה האזרחית שמופעלת באופן חוקי נגד הממשלה מתגברת, מתרבים גם הסימנים לכך שהחצר הביזנטית מתפרקת. קחו למשל את היבבה שעלתה אתמול מפתח המשרד של שר המשפטים, ולא השאירה מקום לספק: מישהו בפנים הוכש קשות על-ידי עיתונאי החצר ברדוגו, וזה בכלל לא נעים לו. תוך שעות וכצפוי בכל דינמיקה של קורבנות פוליטיים, הצטרפו אליו מתלוננים נוספים. השרים מיקי זוהר ושלמה קרעי שטענו את אותן הטענות, תיארו כיצד נכנס להם ברדוגו למשרד ותקף אותם מוסרית ופוליטית, כמה חשו חסרי אונים מולו, איך ניסו להדוף אותו מעליהם, ואיפה מצאו כוחות לצאת החוצה לציבור ולשתף באמת שלהם.
מי מספר להם שהתקדמנו הלאה? שהקרבות שהם בוחרים בזמן מלחמה מעידים יותר מכל דבר אחר איזו מלחמה באמת חשובה להם עכשיו, שהפסקנו מזמן להאמין לעיתונאים שמגינים על נציגי המשטר בחירוף נפש, ושככה זה כשהריבון מחלק למעריצים שלו מיקרופונים חינם בכל תחנת רדיו. קרעי עובד מזה שנתיים כשר התקשורת בפתיחת ערוצי טלוויזיה שיהדהדו את המסרים שלו, משחק עם חוקי הרגולציה ככה שיציקו לגופי תקשורת אחרים וקורא לזה רפורמה, ומסתחבק עם ברדוגו באולפנים של תוכניות שעושות נעים בגב לבוחרים.
מה שקרה לשרי הליכוד זאת לא רק קארמה פוליטית. קוראים לזה תוצאה ישירה ומתבקשת של מעלליהם בתחום התקשורת החופשית במהלך שנות שלטונם, עונש על כל הפעמים ששלחו את ברדוגו עם דף מסרים להכות באויביהם
מה שקרה לשרי הליכוד זאת לא רק קארמה פוליטית, קוראים לזה תוצאה ישירה ומתבקשת של מעלליהם בתחום התקשורת החופשית במהלך שנות שלטונם, עונש על כל הפעמים ששלחו את ברדוגו עם דף מסרים להכות באויביהם, הסחת דעת נוראה מהבעיות האמיתיות של החיים בישראל, ניסיון מתמיד להטות את הסיקור לכיוונם, חרדה איומה מפני רעיונות אזרחיים שרואים את טובת הפרט לפני טובת המדינה, ותיעוב מוחלט כלפי רעיונות חופש רדיקליים שלא מתחרזים עם מלחמה. זאת תנועתה של המחאה שמסמנת להם שהפעם הם מגזימים. שביתות כהפגנות, עיצומים כחסימות, מיצגים כפעולות הסברה – גם אם הם לא קשורים רעיונית או פוליטית זה לזה, וגם אם אינם מאורגנים או מאוגדים יחד, עדיין מבטאים הלך רוח של ציבור ישראלי ענק שקשור בעבותות של ישראליות למקום הזה, ולא מתכוון להשתעבד לכלכלת מלחמה.
עם פתיחת מושב הקיץ השבוע, כבר די ברור שהכנסת הזאת מחשבת את קיצה לאחור. לא הסכמים פוליטיים שנחתמו בחדרי חדרים הם שיחזיקו אותה עד סוף הקדנציה, ולא ניצחונות מדומיינים במערכה שבה כבר הובסנו/ניצחנו (לא משנה מה דעתכם, העיקר שתיגמר) יצליחו לשמור עליה מפני הכוחות האדירים בחברה הישראלית שאינם רוצים בה יותר. האמון הציבורי כלפי הממשלה נסדק לנצח ב-7 באוקטובר, ומאז היא עושה הכול כדי להעמיק אותו יותר, ולהטיל על הישראלים גזרות שאין יותר רצון לעמוד בהן.
זאת לא עייפות החומר, רק בזבוז מטורף של אשראי ציבורי על-ידי ממשלה חדלת פירעון, תובנה עמוקה של ציבור שלם שצירפו אותו בחום הנורא של יוקר המחיה וזילות המוות, והטילו אותו בכוח לתפקיד שבו יציל את עצמו בבחירות הקרובות.
