בשבוע שעבר הציג מארק צוקרברג אפליקציה חדשה, שהופכת את הצ'אטבוט של Meta לחוויה חברתית יותר, ולכבודה הוא יצא לסיבוב ראיונות במבחר פודקאסטים. באחד מהם הסביר צוקרברג כי זהו רק עוד שלב בדרך להגשמת חזונו הגדול: פתרון המשבר המכונה "מגפת הבדידות" בעזרת מחשבים. אתם בודדים? לא נורא, הבוט ידבר איתכם.
"לאמריקאי הממוצע יש שלושה חברים", אמר צוקרברג, "אבל הוא צריך 15". ומהיכן ישיג אותו אמריקאי בודד את 12 החברים החסרים? צוקרברג יקודד לו אותם. "כיום, רוב הזמן המושקע בפייסבוק ובאינסטגרם הוא על וידיאו", אמר, "אבל בעוד חמש שנים זה יהיה אינטראקטיבי. תגוללו בפיד מול תוכן שאולי נראה כמו סרטון, אבל תוכלו לדבר איתו והוא יגיב. תוכלו לקיים איתו אינטראקציה. הכל יהיה בינה מלאכותית".
צוקרברג הוא ציניקן אטום, בטוח שהוא אלוהים ומאמין שהאנושות היא לא בני אדם, אלא רק מספרים ונתונים. אז הוא יושב באחוזה המבודדת שלו בסן-פרנסיסקו, חושב על יחסי אנוש דרך עדשה של היצע וביקוש, ולא מסוגל אפילו להתחיל להבין את הנזק העצום שהוא גורם
מגע אנושי הוא צורך חיוני. גם אנשים שאוהבים לחיות לבד, לא רוצים להיות בודדים. בדידות היא בעיה קשה ומורכבת, יש לה הרבה סיבות, והיא חמורה מתמיד במאה ה-21 בדיוק בגלל אנשים כמו צוקרברג. היא קשורה ישירות לצמיחת הימין הטוטליטרי במערב, לעלייה חדה במקרי התאבדות של בני נוער, ולשפע משברים פיזיים ונפשיים. זה נושא רציני מאוד שהדבר האחרון שחסר לו זו עוד טכנולוגיה שתועיל רק לחשבון הבנק של צוקרברג. כי הכלכלה של הבדידות היא עכשיו המודל העסקי שלו: הטכנולוגיה הופכת אנשים לבודדים, אז צוקרברג יציע פתרון טכנולוגי במסווה של אכפתיות חברתית, ויקבל בתמורה את כל המידע שהם ישתפו עם הבוטים שלו.
מעמיד פנים
חבר מבוסס בינה מלאכותית הוא לא חבר, הוא מחשב שמחקה את האופן שבו בני אדם מדברים. אין לו קשר אמיתי עם המשתמש, הוא רק מאומן להעמיד פנים שיש. בינה מלאכותית משקפת אותנו, לא את החברים בשר ודם שלנו. צוקרברג מתכוון למכור לנו את עצמנו, מה שבפועל רק יגביר את הניתוק של אנשים מהעולם סביבם. "ככל שלולאת ההתאמה האישית נכנסת לפעולה", אמר צוקרברג, "והבינה המלאכותית מתחילה להכיר אותך טוב יותר ויותר, זה יהיה ממש משכנע". כמה שיותר משכנע, ככה יותר ממכר. צוקרברג יודע את זה ולא אכפת לו.
ציפי שמילוביץ מתוך אלבום משפחתי כשהוא מבטיח "הכל יהיה בינה מלאכותית", הוא גם משקף באופן כללי את החזון הדיסטופי של ענקי ההייטק לאנושות. הוא לא שונה בכך ממרבית הקולגות שלו לקבוצת ה-Broligarchy שהשתלטה על העולם, אבל הוא כן מגיע ליותר אנשים. אם לצוקרברג באמת אכפת ממגפת הבדידות, הוא יכול לקחת שברירון מלמעלה מ-200 מיליארד הדולרים שלו ולממן, למשל, מרכזים קהילתיים ותוכניות שיעזרו לאנשים להכיר 15 חברים אמיתיים.
אבל כמו אילון מאסק ואחרים, צוקרברג הוא גם ציניקן אטום, גם בטוח שהוא אלוהים וגם מאמין שהאנושות היא לא בני אדם, אלא רק מספרים ונתונים. אז הוא יושב באחוזה המבודדת שלו בסן-פרנסיסקו, חושב על יחסי אנוש דרך עדשה של היצע וביקוש, ולא מסוגל אפילו להתחיל להבין את הנזק העצום שהוא גורם.
