“כל העולם במה והגברים והנשים שחקנים עליה”, כתב וויליאם שייקספיר במחזהו “כטוב בעיניכם”. השנה נגנבה הבמה העולמית על-ידי שחקן קשיש אחד, המגלם פעם ליצן פעם שטן, ושמו דונלד טראמפ, נשיא ארה”ב. מוחו הקודח, בשלבי שקיעה מנטלית, מפיק ומציג לקהל הצופים הגלובלי אמירות, רעיונות, מחשבות, קטעי משחק ותיאורי מציאות מדומיינים, סותרים, מבולבלים, מופרכים. חסרי תכלית. כאילו ניהול מעצמת-העל האמריקנית הוא מיצג לתקשורת, מופע סטנדאפ המעורר חלחלה ובהלה. ברבע שנה הראשונה של כהונתו השנייה הספיק טראמפ להיות בעד פוטין, בעד זלנסקי , נגד פוטין, נגד זלנסקי וחוזר חלילה עד שהגיע ל”הישג” מופלא: הסכם עקרונות עם אוקראינה שלפיו ארה”ב תוכל בעתיד לקנות בכסף מלא חומרי גלם נדירים, כפי שיכלה תמיד. על התהפוכות המסחררות והבלתי-נתפסות של טראמפ בנושאים מדיניים גורליים אחרים כמו עתיד רצועת עזה, היחס לקטאר ולאיראן ותוכנית המכסים הגלובלית כבר נשפכו די והותר מילים; בכולם טראמפ עדיין מזגזג וסותר את עצמו.
בשבוע שחלף, מסע ההזיות שלו הידרדר לשפל נוסף. מול עיניים מערביות מופתעות הביע טראמפ את התפעמותו מ”אומץ לב” של טרוריסטים איסלאמיסטים קנאים בקצה תימן והצהיר שאפשר לסמוך על הבטחותיהם. בעקבות ההבטחות הללו הוא פקד על צבא ארה”ב להפסיק חד-צדדית את ההפצצות על מעוזי הטרור של חות’ים. ספק אם הייתה בעשורים האחרונים הפגנת חולשה בוטה יותר של מעצמת-העל האמריקנית. טראמפ גם שכח שהחות’ים תקפו בעבר את מתקני הנפט בערב הסעודית, ידידתו החדשה. בכניעתו לחות’ים הוא השליך אפוא לפח את האינטרסים הביטחוניים לא רק של ישראל אלא גם של כלל המדינות הערביות המתונות.
טראמפ כינס מסיבת עיתונאים מיני רבות על מנת להכריז על “הסכם הסחר הגדול בהיסטוריה בין ארה”ב לבריטניה”. כן? ממש לא
באותו השבוע כינס טראמפ עוד מסיבת עיתונאים מיני רבות על מנת להכריז על “הסכם הסחר הגדול בהיסטוריה בין ארה”ב לבריטניה”. כן? ממש לא. ראשית, לא מדובר בהסכם אלא ב”מזכר הבנות” בלבד. שנית, היקף ההסכם – העתידי, כאמור – מצומצם ביותר. בכך מחזיר טראמפ לשימוש את הפוליטיקה של מכסים ומכסות בסחר בין מדינות, פוליטיקה כלכלית שחיסולה בשנות ה-90 של המאה הקודמת אפשר לחלץ 500 מיליון אזרחי עולם שלישי מעוני.
כל זה לא מנע מהנשיא טראמפ להעלות על במת העניין העולמי עוד מופע מביך לתפארת הישגיו המדומיינים. השרים, היועצים ופקידי הממשל הבכירים שמינה הפליגו בזה אחר זה בדברי חנופה חסרי בושה לנשיאם הדגול שבזכות גאוניותו וחוכמתו נתאפשר “ההסכם ההיסטורי”. כך היה טראמפ למהדורה חדשה של שמש העמים. ליחיד בדורו.
התקשורת העולמית הרצינית גדושה בימים אלו בניתוחים מעמיקים של “מהלכי טראמפ” ו”מדיניות טראמפ”. פרשנים מכובדים אף משיאים לו עצות כמו היה מדינאי קשוב ולומד. הוא לא; טראמפ של הכהונה שנייה הוא איש מנותק השוקע בעולם ההזיות שלו. אם ימשיך כך, אם יתחדדו סימני חוסר העקביות, השכחה, הבלבול ואובדן הקשר עם המציאות, הוא יכול למצוא את עצמו בדרך לנבצרות או להדחה. ארה”ב והמערב בכללותו לא יוכלו להרשות לעצמם לאורך זמן מנהיג ההולך ומאבד “את זה” ומתקרב לשלב “הילדות השנייה והשכחה הגמורה”, כפי שכתב וויליאם שייקספיר בסיום המונולוג המצוטט ממחזהו המלנכולי “כטוב בעיניכם”.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.05.25
