ילד בן שמונה נרצח בישראל ביום שישי באין מפריע. הוא ישב ברכב עם אבא שלו כחלק משיירת חתונה חגיגית, כש-80 כדורים נורו לעברו וניקבו את גופו הקטן. הוא ומשפחתו כבר לא יֵדְעוּ יותר שמחות. מדינה מתוקנת הייתה נרעדת מרצח של ילד בחתונה, בוודאי אם לילד היו קוראים יוסי, אלון או ריף. אך לבן השמונה הזה קראו יוסף אבו רקיק, בדואי מהפזורה בתל שבע. הוא קורבן לסכסוך בין חמולות - עבריינים שפועלים באכזריות בלתי נתפסת במדינה ריבונית, שמנהלים סכסוכים ממושכים ומדממים ללא התערבות המשטרה. מה למשטרה וליוסף אבו רקיק? מה למשטרה ולארבעה ילדים שנרצחו מתחילת השנה בחברה הערבית, אחד מהם תינוק שנשרף עם אימו בירושלים? ובכן, מתברר שלא הרבה. לא כלום, למען האמת.
בזמן שהחברה הישראלית במלחמה מתמשכת מבפנים ומבחוץ, מייחלת לעת שבה יוכלו האזרחים ללקק את פצעיהם ‑ האלימות המשתוללת בחברה הערבית הופכת לזירה אקוטית נוספת שנדחקת לשוליים, גם כשהיא מתפוצצת לנו מדי יום בפנים. מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית מעדכן את נתוניו מדי יום, כי המספרים - שמאחוריהם עומדים גברים, נשים וילדים - הולכים ומטפסים בקצב בלתי נתפס.
נכון לשישי האחרון, מספר הנרצחים בחברה הערבית מתחילת 2025 עומד על 94 (כולל מי שנורו בידי המשטרה). רק החודש כבר נרצחו שישה בני אדם, יוסף אבו רקיק אחד מהם. נרצח אחד כל יומיים בממוצע, אם עד מחר לא ישלמו בדם קורבנות נוספים. במדינה ריבונית זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, שמעיד על איבוד שליטה מוחלט של משטרת ישראל והעומדים בראשה. בשבוע שעבר ניסו השר בן גביר ומפכ״לו להראות כי השליטה בידם, עם ״מבצע אכיפה״ ברהט שגרם לעבריינים להניח מטען במתחם העירייה. הסיפור הזה, שהיה יכול להיגמר באסון, מעיד כי השליטה הופקעה מידי המשטרה והמדינה. בעלי הבית החדשים הם עבריינים חמושים חסרי רחמים שיורים בנשים, בילדים, בגברים ובזקנים מבלי לשלם מחיר.
זה אולי נראה רחוק (כאילו המדינה לא מחוברת לנגב, כאילו תושבי הדרום לא רגילים כבר לקולות ירי באזור), אבל זה בכל מקום. על-פי נתוני מטה החירום, רמלה וטירה הן שתי הערים עם מספר הנרצחים הגדול ביותר (שמונה בכל עיר) ואחריהן נצרת ולוד (שבעה בכל אחת מהן). אם זה נשמע מפחיד וקרוב, זה כי זה מאוד מפחיד ומאוד קרוב.
ההסלמה הזו לא מעידה רק על אכזריותם של ארגוני הפשיעה והחמולות, אלא גם על היעדר מדיניות ומנהיגות. על ואקום שלתוכו נכנסו ארגוני פשיעה שמנהלים את סדר היום לערבים וישראלים כאחד, שגורלם ועתידם, בין שנכיר בזה ובין שלא, בין שנתעלם מזה ובין שלא, קשורים זה בזה
ההסלמה הזו לא מעידה רק על אכזריותם של ארגוני הפשיעה והחמולות, אלא גם על היעדר מדיניות ומנהיגות. על ואקום שלתוכו נכנסו ארגוני פשיעה שמנהלים את סדר היום לערבים וישראלים כאחד, שגורלם ועתידם, בין שנכיר בזה ובין שלא, בין שנתעלם מזה ובין שלא, קשורים זה בזה. ״מה שקורה בשטח הוא לא רק טרגדיה של החברה הערבית״, אומרת ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות: ״זו פגיעה בשלטון החוק, בזכויות אזרח וביסודות הדמוקרטיה. זו לא בעיה של ׳הערבים׳, זו קריסה שמאיימת על כולנו״.
ילד בן שמונה נרצח בישראל ביום שישי באין מפריע. הלך לחתונה ולא חזר. זה כנראה יקרה לילדים נוספים.
מי שחושב שאין קשר בין יוסף אבו רקיק לבין העתיד של יוסי, אלון, ריף או דנה - צריך להוציא בהקדם את הראש מהחול.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.05.25
