השחרור של עידן אלכסנדר הוא דבר נהדר. כל חטוף שחוזר הביתה מאז 7 באוקטובר זה בגדר נס, וכל ישראלי הגון שישב מול מסך הטלוויזיה וראה את התמונות מהעוטף ביום הטבח יודה בוודאי שסינן בינו לבין עצמו שלחטופים אין שום סיכוי לחזור. לשמחתנו זה לא המצב.
ולצד השמחה על כך שאלכסנדר משתחרר משבי חמאס, ישנה גם תחושת חמיצות שנשענת על המחשבה שלהיות חטוף ישראלי שווה פחות מחטוף אמריקני. אין דרך לייפות את זה לנוכח העובדה שברור לכל שאילולא היה בעל אזרחות אמריקנית – אלכסנדר כנראה לא היה משתחרר מהשבי, ותחושת החמיצות הזו היא טבעית והגיונית. אך בעוד אצל חלקים בישראל יש תחושת חמיצות מעורבבת בשמחה, אצל חלקים אחרים יש תחושת חמיצות מעורבבת גם היא בשמחה, פשוט לאיד. על נתניהו.
מי ששמח לאיד עכשיו, הוא מי שרצה שקמלה האריס שהציגה עמדות אנטי-ישראליות מובהקות תיבחר, ועכשיו הוא שמח כי יש בו את התקווה שטראמפ יתגלה כהאריס
ברור שהאירוע הזה משליך גם על נתניהו ומציג אותו באור לא חיובי. אבל מי שנהנה מהאירוע הזה מעולם לא בירך על כלום, גם כשנתניהו וישראל בהתאמה – הוצגו באור חיובי. וישנה גם הלימה – מי ששמח לאיד עכשיו, הוא גם מי שטוען שהוא בעד השבת החטופים בכל דרך ובכל מחיר. הוא מי שרצה שקמלה האריס שהציגה עמדות אנטי-ישראליות מובהקות תיבחר, ועכשיו הוא שמח כי יש בו את התקווה שטראמפ יתגלה כהאריס.
ואם זה היה קורה, היה זה נפלא מבחינת השמחים לאיד שלא מבינים שאם טראמפ פועל מעל הראש של נתניהו, הוא למעשה פועל מעל ראשה של ישראל. הם בוחנים את ההתנהלות האמריקנית בתקופה האחרונה, שבהחלט לא נראית כתמול שלשום ומתמלאים אושר מכך שנתניהו כביכול נפגע ממנה: שחרור עידן אלכסנדר, הסכם הפסקת האש בין ארה"ב לחות'ים, השיחות עם איראן, רצון אמריקני לראות סיוע הומניטרי נכנס לעזה ועוד.
אבל היו דברים שלשמחים לאיד נוח לשכוח. למשל, שבתחילת המלחמה שוחררו שתי אזרחיות אמריקניות כמחווה לביידן; שמאז 7 באוקטובר שוחררו חטופים ישראלים ולא בהכרח בעלי אזרחות זרה, וגם למשל שהיו חטופים בעלי אזרחות רוסית שהתווספו לעסקאות חטופים כמחווה של חמאס לפוטין.
ולצד הרצון של חלק מהישראלים להקטין את ישראל בשם הקטנת נתניהו, ישנה המציאות של ההישגים האדירים שישראל הגיעה אליהם: כוחות ישראליים בסוריה, חיזבאללה מובס, אין מדינה במרחב שמוכנה להשקיע בעזה, וההגנה האווירית של איראן נפרצה לגמרי בזכות כוחות ישראליים ולא בזכות ארצות הברית. כן, בעזרת ארצות הברית, הוטל סוג של מצור על עזה, קיבלנו עוד חימושים ופעלנו ללא הגבלה. גם עכשיו ישראל עדיין ממשיכה את הלחימה שלה.
מה עוד שוכחים השמחים לאיד? שאומנם קשה להאמין שזה יהיה המצב ושטראמפ יהפוך לנשיא עוין, אבל אנחנו מנוסים בנשיאים עוינים. היה לנו את אובמה והיה את ביידן ובמקרה שהנשיא האמריקני יתרחק, אם בכלל, מישראל ומהאינטרסים שלה, גם ישראל תהיה מחויבת פחות לנשיא. כפי שלא תמיד ישראל עדכנה את ביידן וכפי שהיו יחסים עכורים עם ממשלים אמריקניים אחרים, נוכל להתמודד עם אתגרים נוספים.
ברוך השב עידן, שמחים שחזרת.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.05.25
