סיבוב הדאווין האפקטיבי של הנשיא טראמפ במזרח התיכון, הולך ומתברר כאחד מתרגילי המנהיגות המבריקים שהתבצעו מעל ראשו של ראש הממשלה נתניהו, ואם זה מרגיש לכם כמו צעד מתוכנן של שיימינג מדיני אתם כנראה לא טועים. כי בזמן שטראמפ קורע את הרחבה המדינית במרכז הכנסים המפואר בריאד, שולח את נשיא סוריה החדש אל-ג'ולאני לנרמל את היחסים עם ישראל ולגרש את המחבלים משטחו ואז מדליק את כל החברים מהלבנט על הסכמי אברהם, ראש הממשלה נתניהו נותן עדות בבית המשפט בתיק 4000 וצריך רשות מהשופטת כדי לצאת ולשוחח בטלפון עם וויטקוף.
היעדרותו המוחלטת של נתניהו ממסיבת הפציפיזם הלבנטינית שפתח לו טראמפ מתחת לאף אינה מקרית כלל, ועד כמה שזה אמור להביך כל מי שקורא לעצמו ישראלי, זה בסדר להודות שחסרונו לא ממש מורגש בקרב הנוכחים. ככל שביקורו ההיסטורי של המנהיג האמריקאי מתקדם נחשפות עוד ועוד נקודות תורפה במנהיגות הישראלית, וככל שטראמפ מציג עוד הישגים ומפגשים היסטוריים ככה מחמיץ נתניהו עוד הזדמנות נדירה לנורמליזציה עם מדינת אויב. הפער בין היומרה האמריקאית של נתניהו ובין הביצועים המדיניים הנמוכים שהוא מציג בימים אלו, משקף את סך כל פחדיו. אם מהסכנה שמא יבהיל את הבייס עם איזה חזון מדיני לא צפוי, אם מהחרדה שמא הסכם על סיום המלחמה והחזרת החטופים יביא לקץ שלטונו, אם מהאיומים של שותפיו הקואליציוניים חובבי הפתרונות הצבאיים שכבר לא אוהבים את טראמפ, או אם כתוצאה של שיחות עומק עם בני ביתו הקרובים אליו מדרגה ראשונה - השורה התחתונה של כל אחת מהאפשרויות היא שנתניהו לא במצב הנהגה, הוא במצב הישרדות.
1 צפייה בגלריה
הפגישה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם נשיא סוריה אחמד א-שרע ובן סלמאן
(צילום: Saudi Press Agency/Handout via REUTERS)
כמי שמפקיר את החטופים באופן עקבי למעלה משנה וחצי לא נראה שנתניהו מתקשה להפקיר גם את הזירה המדינית. עזבו אתכם שהוא כבר מזמן התמנה לתפקיד הסר לענייני חינו של הפטרון מאמריקה – מאז 7 באוקטובר וגם קודם לכן התרגל נתניהו לחטוף מטראמפ כל מיני עקיצות והשפלות קטנות שנועדו להזכיר לו מי כאן בעל הבית ובאמת שאין צורך לחזור עליהן כאן, אבל בימים האחרונים נראה שהוא עושה הכל להצדיק אותן. בזמן שמתנהל מעליו סדר עולמי חדש הוא מתקשר לצעוק על נשיא צרפת, ובשעה שהאמריקאים חותמים על הסכם סחר של נשק עם סוריה ומחממים לנו את הגבול מתחת לרגליים, הוא קונה זמן אצל המפלגות החרדיות שמאיימות לפרק לו את הקואליציה ומקרר את הסיכוי לבחירות. מכל זה לא ברור איפה נער הפוסטר של משרד החוץ ואיפה המנהיג המנומנם שמצליח לחטוף שנ"צ בין החזרת חטוף להסכם מדיני תוך כדי תקיפה עצימה בעזה, איפה סוכן המכירות המבריק שיודע להרוויח לטובת הצד שלו ואיפה ראש הממשלה שמתבייש לצאת החוצה לשמש עם כל כך הרבה קטארגייט על הראש, איפה כוכב הסרטונים שמסביר את המדיניות בשפת הגוף הנכונה ואיפה השפה הנכונה של המדיניות עצמה, איפה השגריר הצעיר שמחפש במה להציג פלומה של נוצות דיפלומטיות ואיפה המנהיג שעדיין מתנדנד בין הכמיהה לתלות ובין הדחף לעצמאות.
נתניהו משאיר את עתיד המזרח התיכון לטיפולם של אנשים מייד-אין אמריקה. לא רק האינטרסים שלהם, גם דרכי הביצוע וסגנון הדיבור העסקי שנארזו והובלו במטוסים היישר לאזורנו כדי להראות לנו איך עושים את זה
נתניהו משאיר את עתיד המזרח התיכון לטיפולם של אנשים מייד-אין אמריקה. לא רק האינטרסים שלהם, גם דרכי הביצוע וסגנון הדיבור העסקי שנארזו והובלו במטוסים היישר לאזורנו כדי להראות לנו איך עושים את זה ולעזאזל עם כל הפוליטיקה הנכונה של ביידן, מריחים כמו טעם חדש של גלידה במקדונלד'ס - הכל עניין של איך מוכרים אותו. ההצגה המדינית של האמריקאים כוללת שחקן ראשי אחד, ויש לו את המורכבות הפשוטה ההיא שמקדמת את העלילה בצעדי ענק: הנה טראמפ שהצהיר שאינו שותה קפה, אבל הנה מגישים לו והוא שותה ואפילו פעמיים. הנה טראמפ שלא אוהב מלחמות אבל היי, הנה הוא חותם על עסקת נשק עם קטאר. הנה טראמפ שלא אוהב לראות שהחטופים עדיין בעזה, אבל הנה מוצא דרך לדבר עם חמאס ולשחרר את עידן אלכסנדר.
זאת הייתה יכולה להיות הזדמנות נהדרת, לרכוב על גבו של הפרש הסעודי בדרך להפסקת הלחימה והחזרת החטופים האחרונים שממתינים במנהרות להחלטה אחת אמיצה שתסיים את המלחמה. זה יכול היה להיות אקורד סיום ראוי לשנה וחצי נטולות תקווה ואופק מדיני בחסות שלטון הימין, פתח יציאה מוצדק והיסטורי מעידן הדמים שנכפה עלינו ב-7 באוקטובר, חלון הזדמנויות חד-פעמי שנפתח עלינו לטובה. כל זה לא קרה כי יש לנו ממשלה בהפרעה, היא טרודה ביצירת כאוס משטרי ואין לה זמן פנוי להקדיש לזוטות אזוריות, לא מבינה רמזים עצבניים של טראמפ ("בלעדינו היו החטופים מתים"), כן מזהה סיכוי להפסד בבחירות הקרובות, אבל מעל לכל מאותתת לנו האזרחים שהיא קרובה מאי פעם לקו הסיום שלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.25
