יחד עם "אין אור יום בינינו", אחד העקרונות היסודיים של הברית בין ארה"ב לישראל היה "אין הפתעות". המשמעות היא שאם הנשיא האמריקני יתכנן להצהיר הצהרת מדיניות חשובה על המזרח התיכון, במיוחד כזו שמשפיעה על ביטחוננו, תינתן למנהיגים ישראלים הזדמנות לעיין בה קודם ולהגיש את הערותיהם.
כך היה עם "מפת הדרכים" של הנשיא בוש משנת 2002, שעותק ממנה נשלח לראש הממשלה אריאל שרון שבועיים מראש. הנשיא אובמה היה הראשון לבטל את עקרון "אין הפתעות". הוא נשא את נאום קהיר מרעיד האדמה שלו משנת 2009, והצהרות מדיניות רבות לאחר מכן על ישראל, מבלי לתת לנו שמץ של הודעה מוקדמת.
עושה רושם כעת שהעיקרון שוב נמחק. בחודשים האחרונים נראתה ישראל מופתעת שוב ושוב מהבית הלבן. על-פי דיווחים בעיתונות, ראש הממשלה נתניהו הופתע מהכרזתו של הנשיא טראמפ על חידוש השיחות בין ארה"ב לאיראן, על הסכם הפסקת האש עם החות'ים ועל אספקת כוח גרעיני אזרחי לסעודיה ללא קשר לשלום בין ריאד לישראל. לאחרונה, על-פי הדיווחים, נתניהו הופתע גם מהעסקה שערך הממשל עם חמאס לשחרור החטוף האמריקני-ישראלי עידן אלכסנדר.
בניגוד לדעה הרווחת בעיתונות, אני כן מאמין שטראמפ - בניגוד לאובמה - לא עושה זאת מתוך איזו סלידה כלפי ישראל. הפתעות הן הדרך שלו לנהל מדיניות, גם פנים וגם חוץ. רק תשאלו את מנהיגי מדינות נאט"ו, ה-G7 וסין. רק תשאלו את זלנסקי. אנחנו צריכים להיות מופתעים אם אנחנו לא נהיה מופתעים.
עלינו לשאול את עצמנו מה תהיה עמדתנו אם ארה"ב תכיר במדינת פלסטין, תחדש את "עסקת המאה" עם שתי המדינות של טראמפ, או תדרוש הפסקת אש מיידית בעזה?
אבל די. ישראל חייבת להכין תוכניות מגירה דיפלומטיות לכל שינוי פתאומי במדיניות האמריקנית. עלינו לשאול את עצמנו מה תהיה עמדתנו אם ארה"ב תכיר במדינת פלסטין, תחדש את "עסקת המאה" עם שתי המדינות של טראמפ, או תדרוש הפסקת אש מיידית בעזה? באיזה מקרה ישראל תהיה מוכנה לומר "תודה אבל לא" לנשיא, ואם נעשה זאת, מה המחיר שנהיה מוכנים לשלם?
לאורך כל הדרך, אסור לנו לוותר על הניסיון לברר מה הבית הלבן חושב ולאן פניו מועדות. אבל אסור לנו להיתפס לגמרי לא מוכנים או לא מוכנים להגיב באומץ לשינויים. העיקרון של אין הפתעות עלול להישכח, אבל לא היכולת שלנו - וזכותנו - להפתיע גם אחרים.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.05.25
