לאחרונה הולכת ומתגבשת טענה קשה, שחוזרת מכמה וכמה גורמים בכירים:
ראש אכ"א מפקיר את לוחמי המילואים.
הוא לא מתכוון לכך אולי — אבל זו התוצאה.
בזמן שלוחמי המילואים נקרעים, גם בגוף וגם בנפש, ראש אכ"א ממשיך להימנע ממשלוח צווים לצעירים החרדים — אלו שדווקא כן יכולים להיכנס לשירות משמעותי ולהקל על המערך הלוחם.
ואז, על רקע הביקורת הזו, הוא משיב באמירה דרמטית: "אני מוכן ללכת יחף על גחלים בשביל המדינה". מרגש, ללא ספק.
רק שזה מזכיר לי את מכתב האהבה הידוע: "בשבילך אחצה אוקיינוסים, אעבור סופות ואיכנס לאש – ובמוצ"ש אבוא לבקר אם לא ירד גשם".
כי אם אתה באמת מוכן ללכת על גחלים – למה אתה לא מצליח לקפל מעטפות?
שר הביטחון אישר להוציא 10,000 צווי גיוס — פחות מ-4,000 באמת נשלחו.
ואם תשאלו את אכ"א, הם יראו לכם טבלאות צבעוניות — שמערבבות בין צווי גיוס אמיתיים (צו 12), לבין זימונים למבדקים לנערים בני 16.5. וזה כמו להזמין למסיבה — ירצה יבוא, לא ירצה לא. אין אכיפה, אין גיוס.
ובינתיים, גם בג"ץ קבע שאכ"א לא ממלא את פסק הדין. גם היועמ"שית אמרה שפרשנותם לא סבירה. גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון דרש מהם להפסיק להתחמק.
והשבוע – שוב – בג"ץ שואל: למה אתם לא מוציאים את הצווים?
ואז באה ההוראה הכי ברורה שנשמעה כאן בשנים האחרונות — מהרמטכ"ל עצמו, ביום העצמאות: "תוציאו 24,000 צווי גיוס לחרדים צעירים".
ולמרות זאת, עדיין יש עשרות אלפי צעירים חרדים בגילים 17.5–18.5 שטרם קיבלו צו גיוס.
שנה שלמה אחרי שבג”ץ כבר פסק.
כדי להבין איך זה קורה — צריך לחזור לרגע לדוח ועדת נומה. הדוח שקבע באופן נחרץ: אכ"א העביר נתונים כוזבים — לא רק לציבור, אלא גם למטכ"ל.
הם טענו שגייסו אלפי חרדים — ובפועל, לא נמצא אפילו בן ישיבה חרדי אמיתי אחד שגויס. אחד.
הרמטכ"ל דאז נזף בכל השרשרת — ממפקד אכ"א ומטה. גיבורים, לוחמים, אנשים ישרים — שבלי כוונה הפכו לכלי משחק של מערכת לחצים חרדית.
וזה בדיוק הסיפור גם היום. אכ"א פועל בשכנוע עמוק שמוטב לטרגט, לבחור, לסנן – לגייס רק את מי שלא בישיבה. הם לא מבינים שזו השיטה הכי בטוחה למוטט את כל הסיכוי לגיוס.
כי מי שמתגייס — מבויש.
ראם עמינחצילום: אוראל כהןמי שמקבל צו — ממותג מיד כקנטוניסט, כסוג ב', כזה שחלות עליו סנקציות אישיות ומשפחתיות קשות, גם על שידוכים וגם על מוסדות לימוד.
אז מה כן? פשוט: צווי גיוס לפי גיל. בלי טרגוט. בלי תיוג. בלי שיימינג.
17.5–18.5? כולם. בלי חריגים. בלי קמפיינים. בלי תירוצים.
רק ככה נוכל לשבור את הדפוס, ולשקם את השוויון. וכשזה יקרה – אולי לא נצטרך ללכת על גחלים. מספיק שנקפל מעטפות.
תא"ל (במיל') ראם עמינח, INSS, בעברו חבר בפורום מטכ"ל ותלמיד ישיבה, לרבות תקופה בישיבה חרדית
