"גבעת הקפיטול אינה עונה". פעם, לא מזמן, הסלוגן הזה היה נכון וכואב, לחברים מקהיר. נשיא מצרים א-סיסי היה מוצא בישראלים את מליצי היושר הטובים ביותר שיכול היה לבקש לעצמו בוושינגטון, נוכח ביקורת מתמשכת המבקשת לכרוך בין שיפור מצב זכויות המדינה במצרים לבין סיוע החוץ האמריקני הנדיב המוענק לקהיר. אבל, אלו היו זמנים אחרים בהם ישראל הייתה הכתובת המהימנה, הטובה ביותר, למסילות ליבה של וושינגטון. תשאלו את פוטין.
עולם והיפוכו: החולשה העמוקה, עד כדי שיתוק, ממנה סובלת ממשלת ישראל בתחום יחסי החוץ (מישהו, אגב, נתקל לאחרונה בשר החוץ סער?) הופכת בימים אלה למפולת אסטרטגית של ממש. זה כבר לא קוריוז ולא עוד ביקורת אגבית על התנהלות הממשלה: הדברים עלולים לעלות כדי נזק ארוך טווח לביטחונה הלאומי וליחסי החוץ של מדינת ישראל.
כפי שתואר בין שורות אלה בשבועות האחרונים, המפץ האזורי – בניצוחו של הנשיא טראמפ – מתקרב. מזרח תיכון חדש מתדפק בשערינו. האמירתים נושקים לצ'יפ של Nvidia. הקטארים עסוקים בחנופה לטראמפ. והיהלום שבכתר, הממלכה הסעודית – זו הרי ראשית הצירים להכול: מערכות נשק מתקדמות במאות מיליארדי דולרים (כולל מטוסי F-35, אתגר משמעותי לעליונות הצבאית הישראלית), שיח גרעין אזרחי, מיזם AI הגדול בעולם בשיתוף סם אלטמן והבנות אזוריות פורצות דרך. ברקע, המשך מו"מ גרעין עם האייתוללות, במידה רבה מעל לראשה של ישראל, דיאלוג ישיר עם חמאס והתימנים, ארדואן מתבסס בזירה הצפונית, אפילו לבנון משתנה.
ולמול השינוי הטקטוני הזה, ממשלת נתניהו נאלמת דום וממשיכה בשלה; ניסיון ההפיכה המשטרית קוצר הישגים מוגבלים (בשלב זה); ההתנגחות המיותרת בבג"ץ וביועצת המשפטית לממשלה נמשכת; ההתבוססות ברצועה, ללא תכלית אסטרטגית, תוך סיכון ממשי ללוחמי צה"ל אגב הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי ברצועה; חשיפה מסוכנת לסנקציות בינ”ל ורתיעה אמריקנית מהמערכה ברצועה (אגב חוסר נכונותו של סגן הנשיא ואנס לבקר כרגע בארץ); חוק ההשתמטות על המדוכה; והחטופים? כמי שכפאו שד, רה"מ נאלץ בדוחק להתכתב עם מתווה וויטקוף, תוך קריצה מאולצת על נכונות לסיום המלחמה.
החזון המשיחי-קיצוני המוביל את ממשלת ישראל בימים אלה כבר גובה מחירים כבדים בשלל הזירות. די לחזות בעיניים כלות בנזקים הנערמים כדי להבין, שככה לא מנהלים מדינה. העובדה, למשל, שחמאס מנהל דיאלוג ישיר עם ארה"ב – היא נזק שקשה לאמוד את עומקו. "תנאי הקוורטט" (2006), אחד ההישגים הישראליים הבודדים במערכה המדינית למול הפלסטינים, קובעים כי מדינות מערביות, כולל האיחוד האירופי, ארה"ב וכמובן ישראל – לא תעמודנה בקשר ישיר עם ארגון הטרור חמאס.
הייאוש המעמיק של טראמפ מהקיפאון המתמשך האוחז בנתניהו, הביא את ארה"ב לדיאלוג ישיר למול חמאס, שאומנם תכליתו חטופים – אך השלכותיו השליליות כבר ניכרות
והנה, הפלא ופלא, הייאוש המעמיק של טראמפ מהקיפאון המתמשך האוחז בנתניהו, הביא את ארה"ב לדיאלוג ישיר למול חמאס, שאומנם תכליתו חטופים – אך השלכותיו השליליות כבר ניכרות, בעוד חמאס כבר מתהדר בשיח השוטף שהוא מנהל למול "הצד האמריקני", כהגדרתו.
הבור העמוק אליו נקלעת ישראל בעקבות שיתוק המערכות המוחלט בממשלה – יחייב תיקון עמוק לא פחות. המשמעות המיידית היא, כי פחות משנה וחצי לבחירות לכנסת ה-26, על המפלגות להציע חזון אזורי הנשען על מנהיגות חיובית מלאת תקווה ואופטימיות שתדע לקחת את השנתיים האחרונות של הנשיא טראמפ בבית הלבן כדי להשיא רווחים למדינת ישראל.
חלון ההזדמנויות ההיסטורי לעיצוב המזרח התיכון עלול להיסגר בשנים הקרובות, ועל הבוחר הישראלי לקחת זאת בחשבון ביום פקודה: מנהיגות הקופאת על שמריה הנתונה בין כתליה של קיצוניות, או חזרה לחזון האבות המייסדים בדמות ציונות יוזמת, עוצמתית ובטוחה בעצמה – להבטחת שגשוגה של המדינה דורות קדימה.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.25
