מותם של תשעת האחים לבית משפחת אל-נג'אר מחאן יונס מהפצצת עזה התרחש בתזמון ספוג באירוניה איומה: בעוד שנוצר קונצנזוס חריג במיינסטרים נגד דברי יאיר גולן, ישראל ברובה נותרת אדישה לתקרית מחרידה בכל קנה מידה. בעוד רבים ורבות נפגעו בעקבות הטענה של גולן כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", מעטים מסוגלים לשאול איך ומדוע כל כך הרבה ילדים מתים במלחמה הזאת נקודה. בעוד מותם הנפשע של 12 ילדים במג'דל שמס ביולי שעבר עקב ירי חיזבאללה יצר בישראל זעם קולקטיבי ובדיעבד שינוי כיוון בחזית הצפונית, מותם של תשעה ילדים ממשפחה של זוג רופאים מדווח בישראל תחת הכותרת הסימבולית "זעזוע בעולם", וכמובן החרדה הלאומית מפני "אובדן הלגיטימציה".
הכותרת
בידוד מדיני? המדינות שמובילות קו תקיף נגד ישראל - והמשמעויות
24:05
כל זה נורא, אך כמובן גם לא מפתיע: קריאות מתוך הממשלה והקואליציה לביצוע פשעי מלחמה - מגירוש והרעבה ועד הוצאה להורג של כל הגברים בעזה, כפי שהציע סגן יו"ר הכנסת ניסים ואטורי - הפכו ל"בוקר טוב": משהו שאומרים בלי לחשוב פעמיים. שני ההיבטים היחידים שעוד מצליחים לעורר איזושהי התקוממות ציבורית מאז הפרה ישראל את הסכם הפסקת האש, הם החשש לחיי החטופים וסיכון חיי הלוחמים.
וגם שם, מתברר, יש להקפיד שלא לבקר ישירות את צה"ל, שמצידו נוקט טקטיקה מתוחכמת: הוא סותר בפומבי את האטימות של הדרג המדיני בנוגע לחשיבות שחרור החטופים, בזמן שבשטח מתבצעות פעולות שרק מרחיקות את סיום המלחמה, פוגעות במספרים עצומים של חפים וחפות מפשע, לא מקדמות את שחרור החטופים ומסכנות את שלמותם הפיזית והנפשית של הלוחמים עבור מטרות שנויות במחלוקת.
רק בסוף השבוע פרסם רונן ברגמן בעיתון זה מידע מטלטל, כיצד התקפה על המנהרה שבה שהה עידן אלכסנדר כמעט הביאה למותו, לא הרבה זמן לפני שהאמריקנים הבינו שעליהם להערים על ממשלת ישראל כדי להביא לשחרורו
למעשה, שוב ושוב מתברר כי הצהרות הרמטכ"ל וגורמים בכירים בצה"ל, שמוכרים לציבור ישירות ודרך התקשורת המבוהלת את ה"תיאום מלא עם מפקדת השבויים הנעדרים" (או כפי שזה נשמע: "יש לנו פתק מניצן אלון"), לא מחזיקות מים: רק בסוף השבוע פרסם רונן ברגמן בעיתון זה מידע מטלטל, כיצד התקפה על המנהרה שבה שהה עידן אלכסנדר כמעט הביאה למותו, לא הרבה זמן לפני שהאמריקנים הבינו שעליהם להערים על ממשלת ישראל כדי להביא לשחרורו. דובר צה"ל, זה שאמר בהתרגשות כי "החטופים הם לנגד עינינו כל הזמן", אפילו לא כיבד את הכתבה בתשובות לשאלות על תחקיר התקרית החמורה הזאת.
עינב שיףישראל יצאה לאחר 7 באוקטובר לפעולה יותר מלגיטימית, עקב מתקפה ברברית שביצע ארגון טרור מפלצתי, שהביא על עצמו ועל נתיניו את חורבן עזה. אולם בחלוף 20 חודשים, מה שמאיים על ישראל אינו ה"זעזוע בעולם" - אלא העובדה שגם מותם של תשעה ילדים מעזה לא מזיז אפילו שריר בפנים, ואילו התנגדות להמשך המלחמה מטעמים מוסריים ואנושיים (לרבות העובדה שגם משפחות בישראל מתפרקות בגלל שכול, פציעות חמורות, שחיקה נפשית ופגיעה כלכלית) נמצאת בשוליים. "צונאמי מדיני" הוא בעיה אסטרטגית. ההוריקן הפנימי, זה שמחסל את היכולת להגן על ישראל וצדקת דרכה, הוא סכנה קיומית.
