תרגיעו. יש אלף סיבות למחאה, וכל אחת מהן חשובה וראויה. יש מאות אתרים לערוך אותה ועשרות דרכים לבטא אותה. החתונה של אבנר נתניהו ועמית ירדני לא ברשימה הזו. כלומר, לא צריכה להיות ברשימה הזו. חד-משמעית. המחאה הזו, שכבר קיבלה שורה של שמות יצירתיים כמו "חתונת המ(ח)אה", "מבצע אברהם", "מבצע איברהים", או "חתונת הדמים", לא תהיה הפעם הראשונה שבה המחאה תופסת זווית הזויה - אבל תטפס, ככל הנראה, אל המקום הראשון על הפודיום בתחרות ההזיות. מדובר בביטוי לאובדן דרך ואיבוד פרופורציות, והכי חמור - ואין דרך מנומסת לומר את הדברים - שנזקה גדול אין סוף מונים מתועלתה השואפת לאפס.
"אני נלחם על הבית שלי", אמר אחד הפעילים המובילים במאמץ לגייס המונים, "ובמלחמה הזו הכול לגיטימי". מישהו הציע להסיע לשם את נועה, בתו של נתניהו, כאילו המציע כבר יודע שהיא אינה מוזמנת ותשתף פעולה. אחר כתב ש"יש להיערך לאירוע כמו למבצע צבאי של היחידה, ולקחת בחשבון את האויב שיעמדו מולנו", קרי אנשי המשטרה.
ברשתות ובקבוצות הוואטסאפ גובשו גם הנחיות: להתחיל בחסימות כבישים כדי להפריע למוזמנים להגיע למקום, להצטייד בזמבורות, בתופים וברמקולים כדי להבטיח שאיש מהחוגגים לא יוכל לשכוח לרגע מה קורה מעבר לגדר החיה
ברשתות ובקבוצות הוואטסאפ גובשו גם הנחיות: להתחיל בחסימות כבישים כדי להפריע למוזמנים להגיע למקום, להצטייד בזמבורות, בתופים וברמקולים כדי להבטיח שאיש מהחוגגים לא יוכל לשכוח לרגע מה קורה מעבר לגדר החיה. עוד הנחו לצלם את מי שמגיע ולהפיץ את התמונות כדי שלא תהיינה אי-הבנות: אלו האנשים שבבואם לחתונה מחזקים את מעמדו של זה שמחזיק 58 חטופים במנהרות הטחובות של חמאס, זה שבעטיו איש מהם לא יכול אפילו לחלום על חתונה.
ואחרי שכל זה נאמר, צריכים להיאמר שלושה דברים: זו חתונה של אבנר נתניהו, האח הצעיר, שבניגוד לבליין המתועב במיאמי, אינו מפרסם פוסטים רעילים, אינו מפעיל מריונטות מרחוק, ולפחות על-פי הפרסומים עד עכשיו, גם אינו מנהל אורח חיים נצלני ומושחת על חשבוננו. זכותו המלאה לחגוג את היום הזה כמו שהוא בוחר.
העניין השני נוגע לעובדה שהוא לא היחיד שבימים קשים אלו, ובצדק, חוגג יום מאושר. יש חתונות, וזה טוב, יש אירועים משמחים, אנשים הולכים למופעי בידור, ולא קל להשיג כרטיסים להופעות ענק.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטההערה השלישית חורגת משאלות של אתיקה ושל הגינות ונוגעת לתכלית המאבק שהמחאות מבטאות כבר מעל שנתיים. במקרה הזה אפילו האמירה הידועה, "אל תהיה צודק, תהיה חכם" - אינה תופסת. ההתנהלות הזו לא צודקת ולא חכמה. לא ברור איזה מסר מקווים המוחים להעביר אם המטרה היא לקעקע את שלטונו המושחת של נתניהו. מה שכן ברור שהרבה מאוד אנשים טובים, המאמינים במחאה ובמטרותיה, מוצאים את עצמם בדילמה גדולה, ובמקביל, מחאה מהסוג הזה היא דלק במנוע שמשמר את כוחו את נתניהו ומעצים אותו.
אם אין ברירה, הפתרון היחיד שנכון לחשוב עליו זו הפגנה אילמת. שורה ארוכה של אנשים לאורך הדרך המובילה אל חוות רונית, בלי חסימות כבישים ובלי צופרים - רק כתף אל כתף עם דגלים צהובים ותמונות החטופים. אנחנו זוכרים אותם. כל יום וכל היום, והצער הנורא הזה מוטל על כתפינו. ותו לא.
