שני אירועים שהתרחשו במקביל בנובמבר האחרון, בשתי בירות שונות בעולם, העלו לסדר היום את ההזדמנות לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית.
האירוע הראשון היה נפילת משטר אסד בסוריה, שבעקבותיו הרס חיל האוויר באופן חסר תקדים את עיקר מערך ההגנה האווירית המתקדם ומהצפופים בעולם, באופן שפתח נתיב מרכזי - שנחשב למסוכן עד אז - לתקיפה באיראן.
5 צפייה בגלריה
(צילום: Mandel NGAN / AFP, REUTERS/Mohammed Yassin, Iranian Leader's Press Office, AP)
האירוע השני היה ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית, שהוביל תוך שבועות אחדים לשינוי מהפכני בגישה האמריקנית כלפי טהרן וירושלים. מצד אחד הפשרת הסיוע הצבאי לישראל, כולל חימושים קריטיים לחיל האוויר שהוקפאו על-ידי ממשל ביידן, ומאידך יוזמה אקטיבית של הנשיא האמריקני לפתור את הבעיה האיראנית בהסכם דיפלומטי - כעשור לאחר שנחתם הסכם הגרעין בין טהרן למעצמות המערב, שממנו יצא טראמפ בכהונתו הקודמת בדחיפת נתניהו.
חיל האוויר אפוא ניער את האבק מהקמפיין הנרחב נגד חיזבאללה, שנגמר באותם ימים בהפסקת אש, והתפנה לדברים אחרים: על-פי פרסומים, גם להכנות לתקיפה הגדולה והקריטית ביותר במעגל השלישי, מאז הפצצות הכור הגרעיני בסוריה לפני כשני עשורים. בזמן שבשיחתם האחרונה הבהיר הנשיא האמריקני לרה"מ נתניהו כי בינתיים אין לו "אור ירוק" מוושינגטון לתקיפה באיראן, אלו עיקר התרחישים שניתן להניח שנלקחים בחשבון בהכנות לפעולה שבה איימה ישראל לאורך העשור האחרון שוב ושוב - איום שמעולם לא מומש:
האופציה הבעייתית: לבד, ללא אישור ותמיכה אמריקנית
חיל האוויר כבר הוכיח בשנה האחרונה שהוא יכול לתקוף לבד באיראן, גם בחלקיה המזרחיים, הרחוקים יותר, בטווחים שנוגעים ב-2,000 הקילומטרים ומחייבים חצייה מסוכנת של רוב שטחה של הרפובליקה האיסלאמית, ולחזור בשלום. טבילות האש הגלויות האלו לא רק שהעניקו ביטחון למקבלי ההחלטות בירושלים באופציה הצבאית נגד האיראנים, אלא גם יצרו סדקים בחומות ההגנה של האיראנים, עם תקיפת יכולות אסטרטגיות של הצבא האיראני, בעיקר בהגנה.
5 צפייה בגלריה
טראמפ. הוביל תוך שבועות לשינוי מהפכני בגישה האמריקנית כלפי ישראל ואיראן
(צילום: REUTERS/Evelyn Hockstein, AP Photo/Evan Vucci)
בכל תרחיש עתידי נגד איראן, כמו בפעולות הללו מהשנה האחרונה, סביר שיהיה לכל הפחות תיאום מקדים בין צה"ל לצבא האמריקני, אך במהלך גדול של תקיפת מתקני הגרעין - יום הדין מבחינת טהרן - זה עלול לא להספיק, בעיקר בהגנה מיידית על טייסי חיל האוויר בפעולה עצמה והחשש שלפחות מטוס קרב ישראלי אחד יופל בשטח איראן.
חמור מכך: בתרחיש תגובה אפשרי, איראן תגיב במטחים של אלפי טילים מדויקים לעבר מטרות אסטרטגיות בישראל, לצד שיגור במקביל של נחילים עם עשרות כטב"מי נפץ בכל נחיל. מספיק שרק עשרה אחוזים מארסנל זה יחדרו את מערכות ההגנה הישראליות, הגם כשהן מתוגברות בסוללות THAAD אמריקניות שפרוסות בדרום, כדי ליצור פגיעה ברציפות התפקודית של צה"ל ושל המשק הישראלי.
לתרחיש זה יש להוסיף גם אפשרות להפעלה של הפרוקסי האיראני ברחבי המזרח התיכון: לחיזבאללה יש עדיין ארסנל של מאות עד אלפי טילים מדויקים, רקטות כבדות וכטב"מים מתקדמים יחסית שמגיעים עד למרכז הארץ ודרומה מכך, חרף המהלומות שספג צבא הטרור השיעי מישראל מאז פרוץ המלחמה. גם המיליציות הפרו-איראניות שפרוסות בסוריה עלולות להיות מופעלות קרקעית ועם משגרי רקטות לעבר רמת הגולן - בתרחיש סביר. לכך יש להוסיף מטחים גם מתימן, זירה בפני עצמה שממנה שולחים החות'ים אחת ליממה כמעט תזכורת נפיצה לקיומה, שגם שוחקת אט-אט את טילי החץ היקרים של צה"ל.
5 צפייה בגלריה
המטוסים הרוסיים בשדה התעופה אל-מזה בדמשק, אחרי תקיפות צה"ל בדצמבר. מערך ההגנה האווירית בסוריה הושמד, נתיב מרכזי לאיראן נפתח
(צילום: Bakr ALKASEM / AFP)
בהיבט הזה, מוכנות פיקוד העורף לספוג אש כבדה במרכזי הערים תיבחן פי כמה וכמה יותר ממטחי הרקטות מעזה ומלבנון לאורך המלחמה. בתרחיש של אש תופת על ישראל מכיוונים שונים יידרש בהכרח סיוע ומוכנות מראש עם ארה"ב, בנושאות מטוסים שיגיעו למרחב ופריסות מקדימות של עשרות סוללות הגנה שונות.
יש שני היבטים נוספים קריטיים לא פחות להצלחת המבצע ולכן דורשים השתתפות אמריקנית. אחד הוא חקר ביצועים כדי לאמוד את תוצאות התקיפה, יכולת סמי-מדעית שיש לחיל האוויר ואף שודרגה דרמטית לאורך המלחמה, אך בשל הפיזור העצום במרחקים בין אתרי הגרעין ברחבי איראן, תדרוש בסבירות גבוהה חיזוק שיש למעצמות כמו ארה"ב.
ההיבט השני הוא מודיעיני. שיתוף הפעולה המודיעיני בין צה"ל לצבא האמריקני הוא דו-צדדי ברחבי המזרח התיכון, והוא חיוני להצלחת פעולות משותפות ונפרדות של שני הצבאות, אך במצב חריג שבו הממשל יתנגד לתקיפה ישראלית, הוראה למטה יכולה לצמצם את הסיוע המודיעיני האמריקני למינימום - מה שיקשה על ישראל במקום שבו היא חייבת מודיעין אסטרטגי ומיקרו-טקטי.
5 צפייה בגלריה
מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם. ארגון הטרור השיעי עדיין מחזיק בארסנל של מאות עד אלפי טילים מדויקים
איראן, נזכיר, מגינה על אתרי הגרעין שלה לא רק בהורדתם אל מתחת לאדמה, אלא בהצבת מיגון טבעי שקשה לחדירה בגלל עומקו – חציבת מנהרות לבטן ההרים מהשלוחות הנמוכות שלהן. בכל תרחיש של תקיפה, אגב, חיל האוויר יוצא עם מלאי חימושים חדשים ומספקים - לאחר שממשל טראמפ הפשיר כאמור את משלוחי הפצצות שממשל ביידן הקפיא כלחץ על ישראל.
אופציית הביניים: תיאום מקדים וסיוע נרחב בהגנה
ארה"ב עשויה להסכים - אם הדרג המדיני יצליח לשכנע את הבית הלבן - לאופציה שיכולה להשאיר את איראן מוחלשת ופגועה אחרי תקיפה ישראלית. מדובר בפעולות תיאום מוקדמות עם התרעה ישראלית לפיקוד מרכז של הצבא האמריקני, סנטקום. פתיחת השמיים באור ירוק מארה"ב תתאפשר בתיאום משמעותי מול האמריקנים, אך צה"ל לא בהכרח יזדקק לכולו: השמדת מערך ההגנה האווירית בסוריה פתחה לחיל האוויר את הדרך לטוס בכל גובה גם דרכה, בנתיבים שהיו סגורים עד מוגבלים מאוד עד לפני פחות משנה.
אופציית ביניים זו תחזק מאוד את שריר ההגנה של חיל האוויר, שלא בהכרח יספיק להתמודד מול תרחיש רב-זירתי מקביל של המטרת אש על ישראל, עם סוללות החץ, קלע דוד, כיפת ברזל ובשנה האחרונה גם תחילת הפעלת מערכות היירוט בלייזר. צבא ארה"ב וצה"ל תרגלו לא אחת פקודת חירום משותפת לפריסה נרחבת של סוללות הגנה אמריקניות, אך אופרציה זו מחייבת התרעה משמעותית מראש והסכמה אמריקנית לכך, כדי להעמיד מטריית הגנה חזקה על ישראל.
האופציה האופטימלית: תקיפה משותפת עם ארה"ב
מדובר במהלך אזורי שבו לא רק ארה"ב תיקח חלק מרכזי ואף תוביל, אלא שניתן להניח שגם מדינות נוספות מהקואליציה האזורית שדה-פקטו כבר הוכיחה את פועלה לא אחת, ישתתפו בו. לאלו יכולות להצטרף - כפי שכבר התאמנו לא אחת בתרגילי ה"רד-פלאג" וה"בלוג-פלאג" הדו-שנתיים נגד "יריבה דמיונית" - מדינות נוספות כגרמניה, איטליה, בריטניה, יוון וצרפת.
5 צפייה בגלריה
חמינאי. עסקה או תקיפה?
(צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency)/Handout via REUTERS)
תרחיש כזה נמצא כעת בסבירות נמוכה עד אפסית, בעיקר מסיבות מדיניות ובשל מעמדה הנמוך של ישראל עקב הלחימה הממושכת בעזה, תוצאותיה והסוגיה הפלסטינית. כדי שתרחיש "חלומי" שכזה יתרחש, ישראל תהיה חייבת, בסבירות גבוהה, להעניק תמורה בדמות סיום המלחמה בעזה והתקדמות לפתרון מדיני מול הפלסטינים, שלא אפשרי בהרכב הפוליטי הנוכחי.
מבצע בינלאומי כזה יצריך לא רק הסכמה ותמיכה של נשיאים וראשי ממשלות שכעת עוינים את ישראל או מסתייגים ממנה, אלא גם סדרה של פעולות בשטח ודיונים מבצעיים מקדימים ממושכים בין הצדדים.
מהלך כזה לא רק יגדיל דרמטית את הסיכויים להשמדת פרויקט הגרעין האיראני, אלא יחזק לאין שיעור את מעמדה וכושר ההרתעה של ישראל במזרח התיכון, שהתרסקו ב-7 באוקטובר. הבעיה, כידוע, מתחילה ונגמרת בשיקול פוליטי צר, עם השלכות שיורגשו בעוצמה יתרה - ולא רק באיראן.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.06.25
